Black Label

יוצר האורה ונותן התורה, ריבון כל העולמים ואדון כל הנשמות, צור ישראל וגואלו, אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת: אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי, והנה ראיתי לעיין בסוגיית המין האנאלי בהלכה ולבדוק אם מצד הדין מותר לנו, בני ישראל הקמים בגיבורים, לבעול את בנות ציון התמימות והטהורות, מאחור. והשמיעונו רבותינו כי אין להורות הלכה למעשה אלא על-פי יסודות נאמנים בתלמוד, ומכל מקום שאף שעיקר ויסוד ההלכה בתלמוד אין בכוחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים ראשונים ואחרונים. ואף שהורשנו לחלוק על דברי הפוסקים האחרונים, כשיש לנו ראיות נכונות, מכל מקום צריכים לשלוט ברוחנו ולדבר בענווה טהורה, בחרדת קודש ובהכנעה יתירה. ואמנם, מחלוקת היא בין הפוסקים בשאלה אם מותר לנו לבעול נשותינו מאחור, ואף אני הצעיר לימים מעודי נתקשתי בזאת, שהרי אין דבר הקשה לפרוש ממנו יותר מן העריות ומן הביאות האסורות. וראיתי לפלפל מעט בסוגיה קשה זו, בה נתחבטו רבותינו שבאשכנז ובספרד, ולשבת אף אני על המדוכה, להבין דבר מתוך דבר, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויהי רצון שהשם יתברך יערה עלי רוח קדושה ממרום וינחני במעגלי צדק למען שמו הגדול, ללמוד ללמד ולשמור ולעשות, וזו החלי בעזר ה` צורי וגואלי:
והנה, גמרא ערוכה לפנינו במסכת נדה פרק `כל היד` (דף י"ג) אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר "וירע בעיני ה` אשר עשה וימת גם אותו", ואמרו שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ [בועל וגומר בחוץ]. עד כאן לשון הגמרא. ובמסכת נדרים פרק `ואלו מותרים` (דף כ` ע"א) מצינו: "אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ד` דברים סחו לי מלאכי השרת: חגרין מפני מה הויין [חגרים, מפני מה הם חגרים?], מפני שהופכין את שולחנם", ופירש רש"י שם: "פנים נגד העורף ושבאים על נשותיהן שלא כדרכן" (בועלים אותן מאחור), "סומין מפני מה הויין, מפני שמסתכלין באותו מקום [הערווה], בשעה שהם רוצים לשמש (ללמדך מעלת כוחה על יראי ה'), אילמין מפני מה הויין, מפני שנושקין באותו מקום, חרשין מפני מה הויין, מפני שמספרין בשעת תשמיש [יחסי מין]", "אמר רבי יוחנן זו דברי רבי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי". ובגמרא שם ע"ב: "האי דאתאי לקמיה דרבי [זו שבאה מלפני רבי] אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו. אמר לה: בתי תורה התירתך, ואני מה אומר לך". ועל הכתוב "ערכתי לו שולחן והפכו" פירשו התוספות שם "ששימש עמה שלא כדרכה" (בעל אותה מאחור).
וכתבו התוספות במסכת יבמות (ל"ד ע"ב ד"ה `ולא כמעשה ער ואונן`) "משמע שאסור לשמש שלא כדרכה, ותימה דבפ"ב דנדרים (דף כ` ע"ב) `אמר לה בתי התורה התרתיך לו` וכו`" ומסיק דהלכתא הכי [ומסיק שההלכה כן] וכן בפ` `ארבע מיתות` (סנהדרין נ"ח ע"ב) אמר עובד כוכבים הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה, ופריך [פורך] מי איכא מידי דישראל לא מחייב ועכו"ם מחייב [יש דבר שבישראל אינו מחייב עונש ובגוי מחייב?!], ומדאמר "ישראל לא מחייב", איכא למימר דבישראל שרי [ומזה שאמר "ישראל לא מחייב" משמע שבישראל מותר]. ורבי יהודה מבעלי התוספות אומר ששם מדובר בלא הוצאת זרע, שמותר, ולא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכווין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא שמתאווה לבוא על אשתו שלא כדרכה (דרך העכוז), מותר, והיינו כדאמר בנדרים. והרמב"ם כותב (הא"ב פכ"א ה"ט): אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה - בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר, ובא עליה בין כדרכה ובין שלא כדרכה, ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה, ואף-על-פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש (יחסי מין), עד כאן לשונו הקדוש.
ובעניין צד האיסור להוציא שכבת זרע לבטלה, שאמנם יפה כוחה של ביאה מאחור לעניין קידושין, מכל מקום אין אשה מתעברת מכך, וזה לשון בעל הטורים (אה"ע הפו"ר סימן כ"ג): אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהא דש מבפנים וזורה מבחוץ [בועל וגומר בחוץ], ואלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לבטלה (מאוננים), לא די לו באיסור הגדול שעושה, אלא שהוא בנידוי ועליהן נאמר "ידכם דמים מלאו". ואולם הוא מביא שם את דברי הרמב"ם כי אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב בני האדם לפרוש ממנו יותר מן העריות וביאות אסורות, ואשתו של אדם מותרת לו, לפיכך כל מה שירצה לעשות באשתו עושה: בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה (בין מלפנים ובין מאחור). נמצאנו למדים שהתירה תורה יחסי מין נועזים מלפנים ומאחור, היכן שאסרה עלינו את האוננות, ולא דבר קל הוא להוסיף פרצות באשר כל הרוצה שובר בחומה. ועוד הביא הטור משום רבינו יהודה מבעלי התוספות, כי אפילו בהוצאת שכבת זרע מותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהא רגיל כן אלא אקראי בעלמא, שמתאווה לאשתו לשמש שלא כדרכה, אלא שאסור להיות רגיל בכך. וכתב הבית יוסף שם כי מה שאמר רבינו בעל הטורים משום רבי יהודה שאפילו בהוצאת שכבת זרע לבטלה נמי [גם] מותר וכו`, הוא קושיית בעלי התוספות מזו שהתירו במסכת נדרים לבעול אותה שלא כדרכה, ורבינו יהודה סובר לומר כי שם מדובר בלא הוצאת זרע וכיוון דליכא [אין] השחתת זרע, אין מדובר במעשה ער ואונן. והא [הרי] אומר ר"י כי דלא נחשב כמעשה ער ואונן אלא שמתכווין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא שמתאווה לבוא על אשתו שלא כדרכה, מותר. ומביא גם את דברי הרא"ש כי דבר קשה הוא להתיר לו להכשל בהוצאת זרע לבטלה, אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה. ואמנם, בידוע הוא כי הבית יוסף היה מיודעי ח"ן ואף שהיה בעל הלכה, שערי סוד לא ננעלו בפניו וכל רז לא אניס ליה, ואפשר שאילו ראה ר` יוסף קארו מה שהחמיר הזוהר הקדוש בעניין הוצאת זרע לבטלה שהוא גדול משאר עבירות שבתורה, לא היה כותב את שכתב, והלא דבר הוא.
וראיתי להביא גם את אשר כתב בזה הבית חדש, כי יש לדקדק כאן לאיזה צורך אמר "אלא שלא יהיה רגיל בכך", ונראה לדבריו שסבר בעל הטורים שברגיל אסור אפילו בלא הוצאת שכבת זרע, וטעמו של דבר שדומה במקצת למעשה ער ואונן שהיו רגילים בכך, ועל כל פנים איסור במקומו עומד, וכן לדבריו נראה מדברי הרא"ש, וסבירא ליה [נראה לו] כי בעל הטורים תופס דברי הרא"ש אליבא דרבי יהודה מבעלי התוספות עיקר. ובעל הדרישה מבאר כי מעשה ער ואונן היה בעילת אשה שלא כדרכה - מאחור, ולדידו רבי יהודה מבעלי התוספות סבר כי "כל שאדם רוצה לעשות באשתו עושה" - משמע אפילו אם מוציא שכבת זרע לבטלה, אלא שלא יהיה רגיל בכך כמעשה ער ואונן (שהיו רגילים לבעול מאחור), וכך הבין ז"ל מדברי הרא"ש שכתב שביאה שלא כדרכה לא נחשבת למעשה ער ואונן אלא אם כן רגיל לעשות כן תדיר, אבל אם באקראי בעלמא מתאווה לשמש שלא כדרכה, מותר. וטעמו של רבי יהודה אליבא דהדרישה, שמכאן יש ללמוד דכל תשמיש שאינו כדרך כל הארץ נכלל בשם "שלא כדרכה", היינו גם מין אוראלי, שהרי ר"י נחלק גם על סוגיית התשמיש דרך אברים אחרים, וכתב שמותר, ומכאן שכללנו כל כיוצא בו ב`שלא כדרכה`, ומכל מקום מידי ספק גמור לא יצאנו.
ועוד כותב הטור (אה"ע הפו"ר סכ"ה): שהפיכת שולחן (בעילה דרך העכוז) שהתירו - דווקא שהיא מתרצה לו, אבל אם הוא כופה אותה לכך, קורא אני עליו "גם בלא דעת נפש לא טוב", ללמדך מעלת עונשו של הכופה אותה שלא ברצונה.
והנה, בעיקר המחלוקת אם מותר לבעול אותה גם מלפנים וגם מאחור, דנו גם מרבותינו האחרונים: וכותב הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך (אה"ע הפו"ר סכ"ה ס"ק ב`) כי יכול לעשות עם אשתו מה שירצה: בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה ובין שלא כדרכה (בין מלפנים ובין מאחור), ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה, ומסיים כי ישנם המקלים ואומרים שמותר שלא כדרכה אף אם מוציא שכבת זרע לבטלה, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך. וכתב הבית שמואל על השו"ע (שם) שאפילו אינו מוציא זרע, אסור לשמש שלא כדרכה, כדי שלא יבוא לידי הוצאת זרע.
וגם הלום ראיתי במה שכתב בזה החלקת מחוקק, להחמיר על-פי מה שהבין בזה מהבית יוסף כי דבר קשה הוא להתיר להיכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי, ושומר נפשו ירחק מזה, וכעין זה כתב להחמיר גם הבאר היטב. ובכך נדרשתי למה שכתב העזר מקודש, שאולי יש חילוק בין שלא כדרכה לשלא אצל אשתו כלל, ואולי צריך עיון הוא מצד שלא ברור לו לבית שמואל כלל שכוונת השו"ע שמלכתחילה מותר לבעול מאחור, ולדבריו חשש הבית שמואל כי אפשר לו לישא אחרת, וסיים על זה כי צריך עוד עיון היטב היטב. ובמחילת כבוד תורתו של העזר מקודש ואנוכי עפר ואפר לרגליו, אבל לא זכיתי לרדת לסוף דעתו ז"ל: שהרי משנתקדשה לו בביאה, נחשבת כאשת איש לחייב הבא עליה וצריכה גט להתירה (שו"ע הפו"ר סכ"ו ס"ק ג`), ואם לא נתקדשה לו הרי בעילתו חשיבה [נחשבת] כבעילת זנות ומעיקרא דדינא פירכא [מעיקר הדין ישנה פירכה], ואפשר שטעו המדפיסים. ולי, בעוונותי הרבים, נראה שאף על פי שבעיקר הדין אם מותר לבעול את בנות ישראל הכשרות והטהורות מאחור, אף אם מוציא שכבת זרע לבטלה (שהרי אינן מתעברות מכך), אינו ברור להדיא [בפירוש], אבל לפי שאף הבית יוסף, שעל פי רוב נוהג להחמיר בעניינים כיוצא באלה על-פי הזוהר הקדוש, ועינינו הרואות שכן כתב להקל, וגם הרמ"א שאת הוראותיו קיבלנו על-פי רוב, הביא בזה דעת המקלים, נראה לי כי מעיקר הדין מותר לעשות כן, אלא מכל מקום לא טוב להיות רגיל בכך. שלשון רבותינו שבאקראי מותר, הנכון בכך הוא במקרים בהם התשמיש (יחסי מין) עיקר, ומסתמא [מן הסתם] תאוותו לאחוריה של אשתו מעבירה אותו על דעתו ועל דעת קונו. והוא שראיתי על-פי מה שכתב בהלבוש ז"ל, כי מעיקר הדין מותר לבוא עליה שלא כדרכה ובלבד שלא שלא יהא רגיל לעשות כן, אלא באקראי, שמתאווה לאשתו לשמש שלא כדרכה, וכפשט הגמרא: "בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה לך", והמקדש עצמו במותר לו, קדוש יאמר לו. והנראה לעניות דעתי כתבתי, ואשרי אם זכיתי לכוון לאמיתה של תורה, להורות הלכה למעשה דעת רבותינו הקדושים ז"ל, אשר ממימהם אנו שותים בצמא, להגדיל תורה ולהאדיר למען נלך בדרך הישר ונוסיף תשועה ברוב יועץ. תם ונשלם, תהילה לאל בורא עולם.