סופיות של התחלה

לפעמים צריך.

לא יכול לתאר זאת..

מה דעתכם על תמונה זו?

מי מאיתנו עוד מסוגל להיות ילד?

ליל חלומות קסום..

תמיד כשאני בעבודה ומתיישב לי על הכסא ושם את דבריי החשובים על השולחן, אני מדמיין לי אותה מתחת לשולחני פותחת את מכנסיי .... חוקרת

תקופה מלאה בהכרעות והחלטות חשובות אודות המשך חיי..מתלבט לי בין התכנית המקורית שלי הקשורה לעבודה הפסיכולוגית הטיפולית ובהמשך הלמידה האקדמית שלי או שמא לבחור ביציאה מן המיינסטרים ובהתמסרות לטיולים האהובים שלי בעולם..פשוט לקחת את הכסף שלי, לעבוד בעולם ולחקור עוד ועוד מדינות בדיוק כמו שאני אוהב בו בעת שאני כותב את ספרי החופר כ"כ.

אי לכך, שמתי תמונה חדשה.

אבל בלי קשר, אני כנראה אתמסר לדרך המלך - ואשלב בין אהבותיי השלוות כ"כ.

שתהיה אחלה שבת, אני אלך לישון.

מאז שקמתי הבוקר, קמתי בתחושה עזה להתאהב בישבן אלוהי חדש..

כן, זה קורה לפעמים, האמת שזה קשור לצורך שלי לעשות פיפי , תמיד כשיש לי פיפי בשינה, או שאני חולם על זוועות הקיום, או שאני חולם על אנשים שחשובים לי כיום או כאלה שהיו משמעותיים לי בעבר. כן, פסיכולוגיה בשקל, אך הנוירוזה משתלטת כאשר המודעות חסרת שליטה.

ממילא, אני נזכר בה, ברגעים שעברו, בסקס המלוכלך כ"כ באישיותה הביישנית שמבחוץ לעולם לא היה ניתן לדעת זאת.. אך אני נזכר גם שזה נגמר ביניינו כי פשוט הפסקנו לאהוב.הפסקנו לאהוב.

ודווקא היום, כשאני אוהב יותר מתמיד , אני מתגעגע לסקס המלוכלך ההוא..

אוי לי..

מחשבותיי הסותרות, מלבין את פני בפני העצמי שלי, נושך ובועט בכל.הוו, מי הוא אני אם לא מחשבותיי?

והנה בין מבט מאוהב להפניית הגב..

ושם בין הנשיקות הרכות לסטירות הבלתי פוסקות שבדמיוני..

ואולי אף הניגוד הזה פועל בי כמו חזק ממני ואין מנוס..

על אף שבדעתי תמיד אני אחראי ובוחר..

כלום שווה כל זה כלל?

לא מתוך מחשבה על ההשלכות ובטח שלא על הסיכונים שלעיתים הם חלק עיקרי מהעניין.

לפעמים אני פשוט צריך את זה..

ואני לבטח אינני היחיד שמרגיש כך.