מיומנה של נשלטת

לפעמיים הוא כזה מעצבן אותי, הוא לא מבין או בעצם עושה את עצמו לא מבין שאני לא באמת שייכת לו
נכון אני נותנת את גופי ונשמתי עבורו, אבל עדין אני לא באמת שלו
יש בי הרבה דברים מעבר, ויש הרבה דברים שהיו שם לפניו וישארו גם הרבה אחריו
אני אשת קרירה מצליחה יש לי משפחה שחשובה יותר מהכל וחברים שאני אוהבת לראות
קבענו חוקים מהיום הראשון הוא לא מתעסק עם הדברים שחשובים לי ואני אתן לו כמה שאני יכולה
אבל לפעמיים הוא לא מוכן לקבל שיש לי מחויבות קודמות לפעמיים הוא לא מוכן לקבל שיש דברים שצריך לעשות
לפעמיים הוא מגזים ומתעצבן שאני לא עושה מה שהוא אומר (כמו ללכת לישיבת הנהלה עם חולצה שקופה בלי חזיה)
שלא תבינו לא נכון אני אוהבת להיות שלו, אני אוהבת שהוא עושה בי כרצונו, אני אוהבת להרגיש את המגע שלו גם שהוא כואב ומשפיל
אני זאת שבחרה את המקום הזה, אני זאת שבחרה להיות תחתיו
אבל לפעמיים אני לא מבינה את זה אני אישה חזקה, כוחנית, עם הרבה יכולות. אני יכולה להפוך הרים בשביל למצוא את מה שאני רוצה
ופה אני לא אני "האישה הקטנה שלו" ומותר לו הכל.
לפעמיים אני מוצאת את עצמי שואלת איפה היגיון בכל זה? איך הגעתי למצב הזה?
אני לא מתלוננת, אני פשוט צריכה להשתחרר
אני מוצאת את עצמי לבד במקום הזה, לא יכולה לספר לאף אחד מה עובר עלי לא לחברים (שבטח גם ככה לא יאמינו) ובטח לא למשפחה
באתי לפה להוציא את הקיטור שנמצא בפנים
מקווה שתהנו לקורא