כמה כבר אפשר ללמוד? שבת נועדה למנוחה .
עוד קצת ...נעשה הפסקה...ננוח.....ונמשיך...
פינת הפנאי - מתחת לחגורה
המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
וואלה , לפעמים לנסיך יש רעיונות טובים.
אמא , מה דעתך לבוא איתי לבריכה?,
בריכה??????
יש לי מבחן ביום שני, אני על הפנים, לא בא לי , וגם קר בחוץ.
נו, אמא...בואי איתי.את אלופה בחומר , ותלמדי כשתחזרי.
(מאיפה יש לו כח ? אחרי ההילולה ששמעתי ?)
טוב, יודע מה ? יאללה . זריז. חצי שעה וחוזרים.
כשנגיע נחליט. מי נוהג?
מה זאת אומרת מי נוהג? נראה לך כשאני ברכב, אז מישהו אחר נוהג ?
מה אני אגיד לכם? כיף אמיתי , אושר צרוף.
תחרות מול האלוף הפרטי שלי . כמעט וניצחתי ... כמעט...
אחרי הקאנטרי, שווארמה עסיסית, בלאפה נוטפת טחינה .
ועכשיו עם כל המרץ מסתערת על הקלסרים.
הנסיך פוער עיניים...איך יש לך כח?
לי..????????? איך לך יש כח אחרי....:)))))
הסמיק כולו , נבוך...מה שמעת?
אפשר היה שלא 😄
חופשי ילד, עכשיו זה הזמן שלך, תשתולל , תעשה חיים, קרע את העולם . רק תיזהר .
אמאאאאאאאאאאאא, איך את מדברת , אני הבן שלך.
ברור, רואים מיד .
:)))
איך אפשר ללמוד ? כשמהחדר של הנסיך שומעים קולות ורעמים של פעילות סוערת.
החדשה התורנית , מביעה את עצמה בעוצמה חבל"ז..
מה שקובע הוא מבחן התוצאה.
הצהרת כוונות, פיזור הבטחות, שוות לתחת.
נגמרה האתנחתא חוזרת לנוסחאות.
בינתיים הולך טוב, עומדת בקצב שהכתבתי לי . אז מרשה לעצמי הפוגה קלה.
יום שני הבחינה. בשעה 9:30.
הרגע נכנסתי הביתה, קיצרתי את יום העבודה.
ברגע שנכנסתי , לפני שעליתי לחדר העבודה שלי הודעתי חגיגית:
שמרגע זה ועד להודעה חדשה יראו אותי רק בגיחות לפיפי, אוכל, מקלחת ושינה.
יש לי ללמוד חמישי - חצי יום, שישי - חצי יום, שבת - יום , ראשון - חצי יום.
כלומר : יומיים וחצי.
אין ברירה , זה צריך להספיק.
חילקתי את החומר לנושאים, הקצבתי זמן לכל נושא.
ו...קדימה רבותא.
אז, צ'או לכולם.
בשבוע הבא יש לי בחינה, חתיכת בחינה , אני מעולה בחישובים. וממש אוהבת את הפילפול וההגיון שבמטמטיקה. אבל פה לא מדובר במתמטיקה.
מיכניקה טכנית - צרה שלא כתובה בתורה.
ומה עוד שיש לי ציון מגן גבוה, אז בכלל אסור לי לפקשש.
אז...אין ברירה.
מתחילה לחזור ולשנן חומר.
סטטאטיקה. מהירות זוויתית. חישובי קורות, ניוטונים וכו.
יהיה בסדר..
לא מצליחה להגדיר את התחושה.
מצד אחד - פספוס , החמצה. קצת חבל שאחרי מאמץ כל כך שהושקע ...ירד לטמיון.
ומצד שני - אולי הקלה, די למאמץ , מספיק לחרוק שיניים, אם לא הולך אז לא הולך.
ופן נוסף....יאללה, קדימה...דרך חדשה. אובייקטים חדשים.
המממ...זה מה שאוהבת, צפייה להתרחשות חדשה.
איש חכם אחד אמר פעם,
שמה שצריך לקרות .....קורה.
וברגע שקרה , אי אפשר לשנות, ואי אפשר לבטל.
ומה שהכי חשוב , אסור להצטער , ואסור לחשוב על זה יותר מידי.
צריך להמשיך הלאה, להתקדם. להשאיר מאחור וזהו זה...
ואני מסכימה לכל מילה .
כי זה באמת נכון.