בעיקר שלו

ה-ברכה שגנבתי לעצמי השנה:

"לכולכם אני מאחלת שתהיו בחוץ בדיוק כמו שהלב שלכם בפנים."

אֲנָשִׁים מִשְׁתַּמְּשִׁים זֶה בַּזֶּה
כְּמַרְפֵּא לִכְאֵבָם. אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי
שָׂמִים עַל הַפְּצָעִים הַקִּיּוּמִיִּים שֶׁלָּהֶם,
עַל הָעַיִן, עַל הָעֶרְוָה, עַל הַפֶּה וְעַל הַיָּד הַפְּתוּחָה.
תּוֹפְסִים זֶה אֶת זֶה וְלא רוֹצִים לְהָנִיחַ.

יהודה עמיחי | יד אהבה
 

אין עליו. פשוט אין. הוא מכריח אותי להיות חברותית. להביע דעה בקרב אנשים. להיות בלונדינית שמתמללת את עצמה בקול ויש לה דעה... והוא מצחיק. ההתעקשות שלו בעיקר. מביא אותי לשדה הקרב, מסתכל עלי במבט של 'תסדרי לך לבד, את כבר מספיק גדולה' והולך לחבר'ה שלו. ואני מסתכלת עליו חזרה במבט של 'בחייאת, בוקר. מה נראה לך? עכשיו להיות חברותית? לא נסחפת?' והוא, לא מתרשם ממבטי, מסתובב, מנפנף בזנבו והולך לחבורה שלו. ואני, נאלצת לעמוד בקרב כל בעלי ובעלות ההולכים על ארבע ולנסות להיות אחת מהשיח.

לא נורא מעניין השיח הזה.....ובעדינות, איך לומר, די משעמם...

אבל לפעמים יש דווקא עניין. כמו הפעם ההיא שהגיע גבר גבוה (מאד), בעל מראה מצודד, עם עור שזוף ושיער כסוף (הערכת גיל ~70) מלווה באשה (בשיחה למדנו שהיא החוקית שלו) ותוך אפס זמן השתלב בשיחה , בעיקר מול בנות המין היפה. בשלב מסוים פתח במונולוג אודות שיבחה של הפוליאמוריה....בוקר, רבאק! השמש עוד לא ממש זרחה במלואה!!! אבל זה לא ממש הפריע לו והוא סיפר (למי שרצה ולמי שלא רצה) שיש לו חברה , צעירה ממנו ב25 שנה ('הן רודפות אחרי. בחיי. ואין לי מושג למה' אה הא....) והיא מלמדת אותו טריקים וחידושים שמגוונים גם את המיטה בבית. 'אי אפשר 50 שנה לא לגוון' הוא מוסיף 'אז כל פעם יש לי חברה אחרת. והכל באישור'. דממה בקהל. אני חושבת שאת הגברים זה הביך, את הנשים גם...אחת הנשים ניסתה לפצוח בדיאלוג מולו 'יש לי זוג חברים.....' והוא? לא ממש היה מעוניין לשמוע (אולי כי הייתה בדבריה אווירה של 'זה לא ממש מצליח'?) ובהומור משובח (שלו!) הוא מסביר לה שאחת הפעמים היחידות שרב עם אשתו הייתה כאשר הלך עם החברה לאיקאה ועם האישה הוא לא מוכן ללכת. כאשר האישה שמעה את דבר המעשה , היא התחרפנה. 'לכל מדינה יש חוקים. גם לנו כזוג. ואני עברתי על החוקים. ונענשתי (את זה הוא סירב לספר....) ומאז אני שומר על החוקים' וכך הוא המשיך והמשיך והמשיך...

הסתכלתי על ההולך על ארבע במבט של 'אפשר כבר ללכת?' והוא, הריח את המצוקה שלי, התקרב, ליקק את הרגל ובתנועת ראש אמר 'הולכים'. והלכנו.

בוקר. ממש מוקדם.

לא חייבים לשתף בשפע המידע הזה.....

T.M.I

ואם אני סבלתי, תסבלו גם אתם.....

וככה זה כל פעם שאני יוצאת אתו. להרפתקה

אני תוהה אם יש מישהו שמכיר אותי ומפנטז עלי?

מענין.

זה תמיד מגיע לי בלי התראה. הזיכרונות. ההצפה שלהם. ויחד אתם , הרגשות. בעיקר הקיצוניים שבהם.

אבל אז, ברגע של שריפת הדעת ובעירת הלב, זה מצמיח בי תקווה שאני עוד יכולה להיות שם, בקצוות. ואז אני מבינה שאני גם יכולה להיות גם בין הקצוות. ואז אני מבינה ובעיקר מרגישה שאני יכולה להיות.

*

היום , פתאום, חשבתי עליה. על המצטיינת-המזדיינת הראשונה שלנו בשכבה. אולי היו עוד לפניה , אבל אצלה זה היה גלוי לחלוטין. כל יום, אחרי הלימודים, היא הייתה הולכת אליו. לסוכת המציל. היא הייתה תלמידה מבריקה, עם גוף משולש. לא גובהה ולא נמוכה. שרירית בטירוף. בלונדינית עם עיניים כחולות שנדרש היה לחפש אותן עמוק עמוק אצלה בפנים ו-המזדיינת הראשונה בשכבה. אני לא חושבת שהיא בכלל הגיעה הביתה באותם הימים. שיזוף לתפארת היה הבגד הראשי שלה ושניה אחרי שיצאה מחומות בית הספר הוא נשלף מתחת לתלבושת הכחולה, עם בגד ים זעיר , כמעט לא קיים, והופה, דילוגים לסוכה וביי ביי חברים, נתראה מחר...כולנו שרצנו בים. לפעמים לא הגענו לבית הספר. היא , לעומתנו, התייצבה כל יום , בשנייה לשמונה ושניה אחרי הצלצול הגואל היא צללה לים , בין רגליו של המציל. ואולי זה הוא שצלל בין רגליה? השד יודע.....

*

חשבתי גם עלי.

*

"שִׂימוּ־לֵב־טוֹב
כִּי אֲנִי בָּאָה
מַמָּשׁ לְתוֹךְ הֶחָלָל
שֶׁל הַפֶּה
שֶׁלָּכֶם"

(לא אני כתבתי)

ציטוט היום: "למושג אמת יש תוקף רק אם לפחות יש שניים שחולקים אותו. אבל אז זה לא אמת ,אלא יחסים" (א.ל)

*

היום נשאלתי אם אני כותבת. עדין. השאלה לא הגיעה מאדם שמכיר את המקום הזה. אבל השאלה תקפה גם לפה.

לא, השבתי, פסקתי מלכתוב. והתמלאתי עצב גדול. ממש.

*

היחסים שלי עם העצב ארוכים . ודי פשוטים. כשקורה מקרה עצוב, מתעצבים. לזמן מה. ואז עוברים למצב צבירה מחודש. של שמחת חיים.

אבל לא כך הוא מאז השברון הגדול. והעצב ואני זה יחסים זוגיים עם סכסוכים והתפייסויות ושאר ירקות.

כשעניתי שפסקתי מלכתוב כי צער רב פלש בי, התשובה שקיבלתי הייתה פשוטה ואכזרית 'אבל לא רואים עליך'.

חייכתי.

ואמרתי 'נו, בלונדינית, איך תראו?'......

*

אני לא יודעת איך מכבסים את כתמי העצב הזה בחיי. איפה מלבין הכתמים הכל כך חיוני לי ?

ובעיקר אני לא יודעת למה אני משתפת עם זה פעולה. נשבעת שאין לי מושג.

בלונדינית, כבר אמרנו?!

*

ובעיקר, לא לפחד כלל. אמר מי שאמר...

ואולי בכלל הציטוט הנכון כעת זה של פוליאנה. או בילבי בת גרב.

או מתוקף אישיותה.

וְאִם פַּעַם
לֹא יִתְחַשֵּׁק לָךְ 
לְדַבֵּר עִם אַף אֶחָד, 
צַלְצְלִי אֵלַי. 
נִהְיֶה בִּשְׁתִיקָה...

גבריאל גרסיה מארקס (1927-2014)

"משפט הקיום של הדברים נובע רק מהבחירה בהם"

"אני בלונדינית מלידה, ובתור אחת שגדלה בבת ים, מגיל צעיר הבנתי את הכוח ואת המעמד שדבר כזה מעניק בחיים. אולי בגלל זה השיער הוא מקור הביטחון שלי ואני אף פעם לא מחליפה תסרוקת. אני תמיד אומרת לספר: אל תהיה מרוצה ותחמיא לעצמך — התפקיד שלך הוא רק לשחזר את הקיים ולחזק את הגוונים."

מה שהיא אמרה.בול!

"אף אחד לא הצליח להצחיק אותי כמוך. (:"

היא כתבה.

והציפה אצלי זכרונות עד-לא-ידע.