התעוררת לפני כמה דקות, רטובה לגמרי... כנראה ששוב נגעת בעצמך תוך כדי שינה....
עדיין קצת מנומנמת, מנסה להזכר בתחושות שהיו לפני שפקחת עיניים..
לא עוברות כמה שניות ואת כבר על הברכיים, מול המראה הגדולה שעל הקיר...
מביטה בעצמך, זקופה, פרועה....
אצבעות יד ימין מגיעות עד הערווה המגולחת...חלקה כמו שיש...
אצבע אחת מלטפת... נוגעת לא נוגעת...
אצבעות יד שמאל מפסקות בעדינות...
את מתחילה לזוז באיטיות... מנסה ליצור את הקצב הנכון..
מדי פעם מפנה את מבטך למראה הגדולה על הקיר...
מי הכי רטובה בעיר....את אוהבת את מה שאת רואה.... מתחרמנת מעצמך....
את מגבירה את הקצב, מנסה בכל הכח להלחם בצמרמורות ובזרמים שכל כך מחממים אותך....
מלחמה אבודה מראש... את מנסה לא לגמור מהר... להיעצר בנקודה המתאימה....
אני נצמד אלייך מאחור... ואת מרגישה אותי בכל שניה ונשימה...
מתחכך בך... חם... נפוח.... מתגרה בך.... את מרגישה אותי קרוב....
יודעת שאני מת להכנס אבל את תחכי בסבלנות... כמו ילדה טובה....
אני תופס לך את שתי הידיים מצמיד אותן לגב שלך....
"זונה קטנה... כל היום משחקת עם עצמה... נראה אותך גיבורה גדולה עכשיו...."
קושר לך את הידיים מאחורי הגב... זז קצת אחורה...
מסתכל עלייך... בודק את האפקט.... אני מרוצה....
"נו... נראה אותך עכשיו"
את לא מוותרת... ככה שניה לפני שאת גומרת....
כנראה שבשלב הזה לא אני ולא עשר כמוני יעצרו אותך... כך לפחות את חושבת...
עם הידיים קשורות מאחורי הגב... לא הכי יציבה שבעולם.... את מתחילה להשתפשף על השטיח...
איזה מזל שאת גמישה כל כך.... משתפשפת... מעסה את הדגדגן על השטיח המחוספס....
זזה קדימה... אחורה....מוצאת את הנקודה הנכונה..... השטיח כבר ממש רטוב...
מבט אחרון למראה הגדולה ו....
כך בשעה של בוקר מאוד מוקדמת... על השטיח המחוספס
לפני 13 שנים. 30 באוקטובר 2010 בשעה 13:45