|
|
|
בשנים האחרונות אני פחות ופחות נהנית לתת לעצמי דין וחשבון איך הדברים התגלגלו.
--
בקצרה, האדון שלי, השתמש בי וזרק אותי.
ואחר כך נתן אותי למישהי.
בצורה משפילה במיוחד.
--
הבלוג הזה, הוא רסיסי חיים שלי
חיים מלהיבים
חיים נוראיים
חיים קשים
חיים מרגשים
זה החיים שלי על כל ההשפלה והכל.
--
אני מודה לך, שאת הדומית שלי
כמו שאילצת אותי להודות, לא סבלתי אותך בהתחלה.
אבל עכשיו אני מאוהבת בך
ורוצה לשרת אותך בהכל.
או יותר נכון להיות כלי שרת בידיך.
--
לאן התדרדו חיי
ואולי הם בכלל עלו?
--
סאבית, שיפחה... מה זה משנה כבר השם.
אני כבר לא של עצמי מזמן
--
האם זה טוב לי בכלל?
ואולי כן?
יש הרבה הרבה דברים מלהיבים ומגרים בחיים שלי
אולי הדבר הכי קשה ב 24/7 זה שאין לך מקום פרטי משלך.
אף פעם.
--
הוא יכול להכנס למקלחת, יכול להכנס למחשב, יכול להכנס ליומן, לבלוג,
יכול לשלוט לך על חברים שאת נפגשת איתם, יכול להכנס לך באוכל,
שולט לך בזמן הפנוי, בזמן איתו, ועם אחרים
וכמובן שולט לך במיניות, באוננות, בזיונים,
מסתכל עליך במצלמות, בשירותים,
--
יש משהו מגרה בכך, אבל יש משהו קשה בכך.
ואולי זה רק האגו שלי שמקשה על החיים שלי בחלק הזה?
החיים כמעט נוחים
פרט לחגורת הצניעות, הכל רגיל.
הרבה מגע, אהבה
הרבה סקס
ובכל זאת...
הדומית שלי נפרדה מבעלה.
וברמה המעשית נתנה אותי כחלק מהפרידה.
לא הבנתי את זה בהתחלה.
---
אני אוהבת אותו.
עכשיו יש לי דום, מקסים, מתחשב.
הרבה אהבה,
ובכל זאת, החיים כל כך מבלבלים
--
להיות סאבית, או שיפחה, תלוי איך מסתכלים על זה לאיש בין 47
כמעט מבוגר
יש לו נשים אחרות, אין לו.
--
אני מאוהבת בו?
אולי כן, אבל הכל כל כך מבלבל
כבר שבועים.
הדומית שלי בחול.
--
פתאום אני לבד, עם הבן זוג / בעל של הדומית שלי. לבד
מאוהבת בו?
אולי כן.
--
תמיד הייתה לו יד חופשית אתי.
אבל הפעם זה רק הוא.
חיים אחרים?
אולי.
--
ומה איתה?
--
מוזר
כתבתי שאני גרה ליד הדומית שלי ומשפחתה
יש לי חדר משלי, יש עוד מישהו בחדר אחר שהוא סאב שקשור אליה, אבל עליו אני לא רוצה לכתוב כרגע,
ויש לנו מעין הול, יש סלון, ויש מטבח
--
עוד לפני הכל, איך שעברתי לרשות הדומית שלי, היא עשתה משהו מאוד פשוט ומאוד אפקטיבי מבחינתי ומבחינתה:
היא הודיעה לי שבשלב זה אני משתמשת בבית רגיל, אבל יש רק סייג אחד, ברגע שאני עוברת בהול, אני צריכה להתכופף, וללכת על ארבע (אפשר גם לזחול). אבל בשום פנים לא הולכת רגיל.
זה חלק מהשליטה שלה בי
--
בהתחלה זה נראה לי דבילי קצת, אבל זרמתי איתה כשהיא הייתה,
אחרי יומים כשהיא לא הייתה (ורוב הזמן היא לא אתי), התנהגתי כרגיל בבית.
לא היה אף אחד אחר בבית, אז מובן שבכלל לא זכרתי ללכת בהול על ארבע או משהו כזה.
ואולי פשוט שכחתי. לא יודעת.
---
בערב היא הגיעה, שאלה אותי איך בבית ושוחחה אתי כרגיל. לאחר מכן, ביקשה ממני לעמוד עם הפנים לקיר, ולהוריד את החצאית שלי. וכך עשיתי (וחשבתי לעצמי סוף סוף יש יחס :)
ואז הגיעה ההצלפה הראשונה בחגורה
השניה
והשלישית
-
זה כאב
אבל ממש כאב
--
היא שאלה אותי אם אני יודעת למה נענשתי.
אמרתי לה שלא
ואז היא אמרה לי בגלל שלא ציית לחוק הפשוט שלה. ללכת בהול על ארבע
ניסיתי להיזכר להבין איך היא ראתה, הייתי מבולבלת.
----
אמרתי שנכון כי שכחתי.
ואז היא הראתה לי שתי מצלמות בבית (ויש עוד אמרה).
זה פתאום שינה את התמונה לגמרי
היה מחריד וקשה, וגם סקסי להחריד.
לאחר מכן היא ליטפה אותי קצת.
והלכה
ואני נשארתי עם עצמי, ועם המחשבה האם יש גם מצלמה בחדר שלי?
הדומית החדשה שלי מאמינה באילוף. למרות שאני מאוד מחבבת אותה ומרוגשת ממנה, עדיין אינני יכולה להגיד שאני מאוהבת בה. אבל אני מאוד מעריכה אותה.
--
לה זה פחות משנה האהבה הטהורה. היא אומרת שהאהבה תגיעה, וממילא זה פחות חשוב לה. חשוב לה הציות שלי או האילוף שלי.
וגם שיהיה לי טוב, בדרכה אומנם, אבל שיהיה טוב.
--
הכל כל כך מרגש וחדש.
הכל שונה
בעיקר תשומת הלב שלה אלי.
להבדיל מלנה, הדומית הקודמת שלי, ממש איכפת לה ממני.
איכפת לה שאראה טוב, שאתפתח, ואפילו שיהיה לי מקצוע לעתיד.
ואיכפת לה כמובן לאלף אותי לצרכים שלה.
-
דיברתי על זה איתה. שאלתי אותה
אז קודם כל היא ממש חשבה שאני מתוקה עם אופציה להיות סקסית, מהרגע הראשון (איזה כיף לי).
ההשקעה שלה בי, היא קצת השקעה ברכוש (פתאום זה כיף לי להיות רכוש). וזה מהמקום החיובי
היא הסבירה לי שמהרגע שעברתי לידים שלה, ואני שלה, אז היא מחוייבת לדאוג לי, לאלף אותי, כי אני בעצם חלק ממנה באיזו שהיא צורה.
-
אכתוב בהמשך
יש לי דומית חדשה
יש לי חדר משלי. קרוב לבית שלה
בנוסף, יש לי גם הכנסה חודשית - לא גבוהה אבל משהו שנחסך
הסיפור יצא קצת מוזר.
אבל זה חדש
מרגש
יש לי עדיין קושי עם כל מה שהיה עם לנה הדומית/חברה קודמת שלי.
אין ספק שאני לוקח עוד צעד בעולם הזה
--
הדומית שלי, לא צעירה (47) למרות שנראית מעולה. יש לה סיפור חיים מלא תהפוכות בעולם הבדסמ (אם תסכים אתן קישור לבלוג שלה) ואולי זה מוקדם מידי.
נשואה, בעלה בעסק, ועל הילדים שלה והמשפחה שלה נאסר עלי לכתוב
--
היא מסודרת מאוד במה שמבקשת ממני
יש לי זמן פנוי משלי
אני שלה ולעניינה רק 2-3 ימים בשבוע.
--
הכל חדש
לפני כארבע חודשים העבירו אותי בעלות.
זה היה סיפור מוזר ולא מוזר.
לנה רצתה לשחרר אותי. החבר שלה עבר לגור איתנו, והיא דיי איבדה בי עניין. קשה לכתוב את זה אבל זאת האמת.
לא עזרו כל ההבטחות והתחנונים שלי.
--
רציתי לכתוב עכשיו על כל מה שקרה אחר כך, אבל דמעות מכסות את עיני עכשיו
למרות שאני מרוצה ממקומי
קשה לי
