שלום,
כמו שהבטחתי אני ממשיכה את הגיגי על עולם השליטה.
אני חושבת, שרובנו מגיעים למצב של שולט/ת נשלט מתוך רצון לעצב מצב שבו אנו חשים בטוב.
זה יכול להתפרש כמצב "חרא" ע"י המתבונן מהצד, אולם ניתן להזכיר לנ"ל את הסיפור של האפרוח, ולמי שלא מכיר להלן: היה היה אפרוח שאמו לא חזרה לקן להאכילו, האפרוח יצא לחפשה, ונהיה קר, קר מאד, האפרוח המסכן כמעט קפא, לפתע עברה פרה וחרבנה עליו, כולו מכוסה בערימת החרא הרגיש האפרוח חם ונעים, לאחר מס' דקות שמע קול של ציפור, הוא הוציא ראשו החוצה, והציפור הטורפת שהיתה שם ועשתה את הקול אכלה אותו.
מסקנה: לא כל מי שמחרבן עליך רוצה ברעתך ולא כל מי שמאותת כי בכוונתו לסייע עליך - רוצה בטובתך.
לכן, אל לנו, הנהנים מהמצב בו אנו מעמידים את עצמנו לחוש "רגשי" - מופנה בעיקר לעבדים/ שפחות. ולנו המלכות לא כדאי להרגיש "שונות" - ולחסום את עצמנו מלזרום בחופשיות - ובקו זה אני מכוונת להשפלות פומביות כמובן.
סיפור אמיתי: אני ועבדי נסענו לנופש במסגרת מקום העבודה של עבדי, שהינו בחיפה, בערב,טיילנו בקניון, כמובן שאני עליתי ראשונה במדרגות הנעות, לפתע אני רואה את עבדי רוכן ומנשק ומלקק בהתלהבות את נעלי - הסתכלתי מטה ועינינו נפגשו - ניצוץ האהבה שנוצר באותו רגע במעמד זה,הביא לתחושת אנרגיה והתעלות עצומה, אשר, יכול היה לפי תחושתי באותו זמן, להאיר את הקניון באותו רגע, במקום החשמל...
אבל לא זו הנקודה - למחרת הוא פגש קולגה מן העבודה שראה אותו מלקק את נעלי - ושאל אותו
"מה זה?"
עבדי ענה בלי להתבלבל כי הוא סוגד לאשתו - ואין טוב מזה לדעתו.
כשחזרנו מן הנופש, אותו קולגה הלך במשרד והפיץ את הסיפור בין כולם.
הגברים (לפי סיפורו של עבדי שאני נוטה להאמין לו..-:) ) חלקם הסתייגו מעבדי ולא התיחסו לסיפור הרכילות ( אולי חשבו לעצמם שהיו מתחלפים איתו) חלקם הטיח בפניו - "מה שמעתי?"
וקיבלו את אותה תשובה - התגובות היו -"וואו" וסחתיין -ותו לא. ואף אחד לא ההרחיב מעבר לזה.
התגובות המענינות היו דווקא של הנשים במשרד, הן הצעירות 20+ והן המבוגרות 40+ שפשוט מצאו את העיתוי (במטבח בד"כ) לאמר לו בחיוך ובמבט חודר שלא משאיר ספק שהן שמעו את הרכילות - והלוואי ובעליהן היו נוהגים כמותו. - אז כמו שנחמיה שטרסלר אומר - שלא יעבדו עליכם!!!!
עד כאן להפעם,
המשך יבוא
המלכה_הילה
לפני 20 שנים. 1 בינואר 2004 בשעה 8:15