לפני 13 שנים. 25 בינואר 2011 בשעה 21:20
עייפות שלא נגמרת
חרדה בלי הסברים
ריקנות ממארת
סיוטים?!
שונא את הבוקר!
הוא מזכיר לי תמיד
מציאות מעוותת וכזבים על עתיד
הבדידות היא חבר דימיוני אך לעד נאמן יותר
מהחדווה האימפולסיבית והפלסטית
שבאה והולכת כרצונה:
זונה קטנה של תשומת לב!!!