לפני 13 שנים. 19 באוקטובר 2011 בשעה 14:21
חבר'ה! אתם לא עוזרים!
קדימה לקרוא את הפוסט הקודם ולהסביר לי מה נסגר
תודה
ורוניק = אהבה
קבלו אותי הכי נקי שישלפני 13 שנים. 12 באוקטובר 2011 בשעה 21:30
אוי ווי!!!
מה נסגר איתך חמוריקו?!
אתמול קשקשתי בפייס בוק עם חברתי הטובה גברת נוצה
היא שאלה עליו משהו ואמרתי לה שאני מרימה ידיים ושלא בא לי לדבר עליו,
והמשכנו לקשקש על דא ואה ולקטול אנשים כמו שאנחנו אוהבות, כמו מי לבשה מה ומי בחשן ומי מגעיל, נו , רכילות לא מזיקה של בנות
ואז... (תופים לבניית מתח) פלופי פלופי פלופי.... (סתם.... מי שמכיר את המערכון של אסי וגורי על חייזרים בוודאי מצחקק לו)
ב03:00 (!) טלפון... מי מתקשר?! החמוריקו!!!
וזה קורא כל הזמן החרא הזה!!
דווקא שאני אומרת שלא בא לי עליו או שאני אומרת שנמאס לי או אומרת שאני משחררת אותו , הוא מתקשר! וזה לא שאני אומרת לו את זה, אני אומרת את זה לעצמי או לחברה או צועקת את זה ליקום
ודווקא אז הוא בוחר להפתיע אם איזה מחווה....
קורא לי ורוניק-ה (מוסיף את ה' החיבה לשמי האמתי) וזה ממיס אותי...
מישהו מוכן להסביר לי את זה???
מישהו מכל שלושת קוראי יכול להסביר לי את הפאקין חרא הזה????
לפני 13 שנים. 12 באוקטובר 2011 בשעה 4:29
מרגיש לי כאילו אני מגיעה לסוג של פשרה מול העולם ומתפשרת על בינוניות
האם נועדתי לבינוניות?
לפני 13 שנים. 5 באוקטובר 2011 בשעה 19:48
התקשרתי לחברה שלי לשאול לשלומה והיא המדהימה הזאת מזהה את ה"הלו" שלי ושואלת "מה קרה? את נשמעת מוזר" ושואלת מה שלומי מס' פעמים ולא משנה כמה "בסדר" אני אומרת היא ממשיכה לשאול ואומרת שאני נשמעת מוזר והיא לא תפסיק לשאול אותי מה נשמע עד שהתשובה שתקבל תהיה אמיתית...
ואני עונה לה "באמת שבסדר", וחונקת דמעה שמנסה לברוך וממהרת לסיים את השיחה
לא רוצה לבכות לה בטלפון, מה אגיד לה? שאני בוכה אבל לא יודעת למה?
הבלוג הזה נהפך מתילל מיום ליום....
לפני 13 שנים. 4 באוקטובר 2011 בשעה 19:44
אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש
כתבתי לך -
"עשיתי טעות שכתבתי לך מה שאני מרגישה...
ואתה! חמור! מה יש לך להגיד על זה? "מה פתאום לבכות מה?" ונעלם...
אני לא יודעת מי נכה רגשית אתה שלא עונה ולא אמפטי או אני שלא מצליחה לפתוח ולספר מה קורה בשיחה טלפונית ובמקום כותבת לך את זה במסנג'ר...אבל משהו פה רקוב!
מצד אחד לדבר איתך עושה לי טוב, ומצד שני אני לא מצליחה להיפתח בפניך כמו שהייתי רוצה.
אני לעצמי לא מצליחה להסביר מה קורה, מוצפת ולא מצליחה להתאפס ולהתמקד.
בדרכי המוזרה מבקשת ממך כתף, בסך הכל רוצה שתקשיב לי ותהיה חבר"
לא הרבה זמן אחרי שכתבתי לך את המילים החריפות הנ"ל (ככל הנראה אחרי המקלחת...) קפצת לי במסנג'ר...
אני לא יודעת למה בחרת לחזור אלי ודווקא במסנג'ר, אולי כי לא רצית להתמודד כמוני עם הדמעות שלי או אולי כי נמאס לך מהטלפון או אולי חשבת ואולי ואולי ואולי... אבל תכלס... זה לא משנה.
זה לא מה שאמרת וזה לא איך שאמרת
זה אתה, זה פשוט אתה שנוגע בי
לפני 13 שנים. 4 באוקטובר 2011 בשעה 0:54
לא מצליחה להתמקד
הכל אפור, וחד גוני
לאוכל אין טעם וריח, וכל דבר עושה לי בחילה
חסרת סבלנות לאנשים שאוהבים אותי
בורחת לשינה טרופה או למרתון של "פליסיטי" או סתם מחפשת סרטים עצובים כדי לתת לדמעות סיבה לצאת
אומרת לכולם שאני חולה ושיעזבו אותי בשקט ולא עונה לטלפונים
אני מתחרפנת! פשוט מתחרפנת
לא מתאפקת ומתקשרת אליך....
והקול, רק הקול שלך עושה לי טוב... קול צרוד וסדוק של פירט עייף,
רוצה לשתף אותך ולבכות לך אבל לא יכולה, אז מקשקשת איתך על המסיבה ועל אה ודא
כל כך רוצה אבל לא יכולה לשחרר את הדמעות
והשיחות איתך נותנות לי איזה התנחתה, מנוחה מכל האיכסה שמקיף אותי לאחרונה.
עשיתי טעות והראת לך את מה שכתבתי
ואתה! חמור! מה יש לך להגיד על זה? "מה פתאום לבכות מה?" ונעלם...
ואני מביטה במסך עיניים שורפות מדמעות... ממתינה.... עד שנמאס וכותבת לך "לא יודעת לאן נעלמת... פותחת איתך משהו שגם ככה קשה לי לפתוח, והמעט שאני מבקשת ממך זה התיחסות."
אז מה אתה עונה?! "ישבתי עם חבר...ועכשיו נכנס להתקלח"
אני לא יודעת מי נכה רגשית אתה שלא עונה ולא אמפטי או אני שלא מצליחה לפתוח ולספר מה קורה בשיחה טלפונית ובמקום כותבת לך את זה במסנג'ר...אבל משהו פה רקוב!
מצד אחד לדבר איתך עושה לי טוב, ומצד שני אני לא מצליחה להיפתח בפניך כמו שהייתי רוצה.
אני לעצמי לא מצליחה להסביר מה קורה, מוצפת ולא מצליחה להתאפס ולהתמקד.
בדרכי המוזרה מבקשת ממך כתף, בסך הכל רוצה שתקשיב לי ותהיה חבר.
לפני 13 שנים. 1 באוקטובר 2011 בשעה 1:48
טעמתי את זה...
זה לא משהו....
לפני 13 שנים. 29 בספטמבר 2011 בשעה 0:48
לחבר שלי יש תאוריה או יותר נכון תובנה פילוסופית שיש רק כן ולא או שחור ולבן
אין אפורים ואם זה אולי אז זה לא
התשובה היא לעכשיו, לזמן הווה
היא יכולה להשתנות בכל פעם ששוב נשאלת השאלה
אבל זה או כן או לא, שחור או לבן בלי אפורים
החיים פשוטים יותר ככה...
אמרנו פעם "החיים פשוטים אבל אנחנו מסבכים אותם כדי שלא ישעמם..."
לפני 13 שנים. 27 בספטמבר 2011 בשעה 19:13
אני לא יודעת איך לאכול את זה, אבל זה נראה טעים!!!!
לפני 13 שנים. 26 בספטמבר 2011 בשעה 23:37
רוצה להשתבלל איתך ,
רוצה להתנתק מהכל ולהיות רק "אנחנו" על הנדנדה בחוץ, להריח את הריח של הסתיו.
רוצה לעטוף אותך בגופי, חצי לשכב עליך, הראש על החזה והשדיים נמחצים כנגד הגוף שלך
לשמוע את דפיקות ליבך, ואת השיר שאתה מזמזם לעצמך תוך כדי שאתה קורא איזה מגזין נשכח...
להרגיש את הזין שלך מבעד לבד המכנסיים , מתעורר בעצלתיים לכבודי.