אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ורוניק = אהבה

קבלו אותי הכי נקי שיש
לפני 13 שנים. 25 באוגוסט 2011 בשעה 22:28

כנראה שהיקום מאוד אוהב אותי...

הרגשתי מאוד לא אהובה, לבד, ומגועגעת
אז התקשרתי לחברה כדי להעביר את התחושה האיכסית הזאת, דיברנו על הנסיעה שלה לצ'ילה לאבא שלה שלא ראתה 15 שנה, דיברנו קצת עלי ותחושת הלבד נחלשה. סיימתי לשוחח איתה וחיפשתי ביוטיוב שירים שאני לא מכירה, אני אוהבת לשמוע שירים חדשים (חדשים לי או חדשים בכלל) ומצאתי אחד מדהים של Depedro.
תוך כדי החיפוש קיבלתי 3 טלפונים ברצף, שתיי חברות הזמינו לקפה ואקס אחד שרצה לשאול לשלומי.

לפעמים אני מוקפת אנשים שאוהבים אותי ועדיין מרגישה לבד.
כנראה שלא הייתי צריכה להרגיש לבד לאורך זמן.


לפני 13 שנים. 23 באוגוסט 2011 בשעה 23:05

פירט שיכור יקר ואהוב
כותבת ברגשות מעורבים
אולי ע"י כתיבת הדברים זה יסתדר אצלי בראש
מרגישה שאתה דוחף אותי מעליך, לא יודעת אם זה אישי או שאתה בתקופה לא טובה
מה שחשוב לי זה שתדע שאני לא מוותרת עליך, אתה הוא זה שבוחר לותר עלי. ועל המקום החם והבטוח שאני מציעה לך. על האוזן הקשבת ונקודת המבט השונה והיחודית שלי, מוותר על מקום נטול אינטרסים למעט טובתך, מוותר על המקום שלך בלב שלי...
לא מתכוונת לוותר על המוזיקה שלך, אני אוהבת אותה ואוהבת לצלם ואוהבת להיות שם שהקסם קורה
מה שכן רוצה לעשות זה לתת לך את המקום בו אתה הוא שיוצר את הקשר, המקום שבו אתה תחפש את חברתי, דעתי ותשומת הלב שלי. ולא כמו היום שאני "זורקת" אליך את האפשרויות ואתה שבא לך תופס, ושלא בא לך אתה מתעלם ומשאיר אותי תלויה באויר... זה קצת כמו "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק"...
טעמת את המתיקות שלי, עכשיו תורך להחליט מתי לבוא ללגום ממנה שוב.

אני אוהבת אותך בצורה פשוטה ונקיה וכואב לי להרגיש שאתה דוחף אותי מעליך ולא משנה אם זה באשמתי או באשמת הנסיבות
קבל את הדברים שכתבתי בצורה בהירה בלי לנסות לקרוא בין השורות.



לפני 13 שנים. 22 באוגוסט 2011 בשעה 17:55

קצת נרגע מאתמול
אחרי חלומות מוזרים, ושחיה אינטנסיבית בבריכה

לפני 13 שנים. 22 באוגוסט 2011 בשעה 1:35

מרגישה את את הכעס עולה לגרון רוצה לצאת בצעקה
מרגישה איך פתאום נהיה קצת חם ולח בין הרגליים, ואיך הכעס והחרמנות מתערבבים במין עיסה מתוקה מרירה
משחקת ונוגעת בעצמי, כולי פקעת עצבים שמשתחררת עם כל אורגזמה וחוזרת לעצמה 3 שניות אחר כך.
כולי מזיעה ונוטפת. כל גמירה צועקת ובוכה את השם שלך לכרית ,
אחרי אינספור גמירות אני מותשת ולא מסופקת,
רוצה לחבק אותך ולזיין אותך... או לסרוגין לחנוק אותך ולתקוע לך מקל של מטאטא בתחת
יכול להיות מאוד משעשע לעשות את זה בעת ובעונה אחת....אבל יכול גם להיות שלא....
שוכבת ערומה על המיטה, נותנת לרוח המאוורר לצנן אותי
מריחה את עצמי, את ריח האורגזמה...הריח הזה שייך שלך...

נוגעת בעצמי, נוגעת ולא נרדמת...

לפני 13 שנים. 21 באוגוסט 2011 בשעה 0:14

אז חוזרים לגמילה?
כנראה שכן...

לפני 13 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 1:05

ניסיתי לדבר איתך על הבדסמ שלי ועל מה שאני עוברת עכשיו, על ההתעוררות של ורוניק.
ועד כמה שהיית קשוב נדמה כאילו לא הצלחת להתחבר למה שאני מנסה להגיד לך, רציתי לספר ולשתף בהתרגשות ובחוויה שלי ולא הצלחתי להפתח לגמרי
אמרת שאני מדברת על הפרקטי ואני ניסיתי לתת לך דוגמאות כדי שתבין ושוב החזרת אותי אליך ואמרת שאני מדברת על הפרקטי
ניסית לדבר איתי על מה אני מרגישה , מה זה עושה לי ולמה אני שם. ואני שוב חזרתי למקום הבטוח הזה של לדבר על המעשי, הביך אותי לדבר על מה זה עושה לי ואיפה אני מתחברת לזה והרגיש לי שאתה מתייחס לזה ממקום קצת מתנשא או פטרוני. אבל עכשיו שאני חושבת על זה אולי פשוט הביך אותי להיפתח מולך.

פתאום שאתה שואל אני מפחדת לענות...

לפני 13 שנים. 15 באוגוסט 2011 בשעה 17:18

מרגישה אהובה

לפני 13 שנים. 13 באוגוסט 2011 בשעה 13:18

הגענו לבית של הנוצה בסביבות 2 וחצי אחרי הופעה של האיש והגיטרה
ולא משנה כמה הסתובבתי והתהפכתי לא הצלחתי להרדם. תמיד אחרי הופעה זה ככה.
אבל הפעם זה היה שונה.. היו לי אנרגיות מוזרות של חרמנות בדסמית ועלו לי תמונות בהירות ומתוקות עליך.
אתה אזוק עם ידיים מאחורי הגב וכיסוי עיניים, אני יושבת עליך בפיסוק, משחקת בך, מעבירה קרח על השפתיים שלך, ועל הפטמות הזקורות והדואבות שלך שקודם לכן צבטתי והוצאתי ממך הנחות מתוקות של כאב, מעבירה את הלשון שלי על המקומות שקודם לכן הכאבתי לך, ואתה ילד טוב, לא יודע אם מותר לך להחזיר בנשיקה ומנסה להגיע אלי ולהרגיש איפה השפתיים שלי , מפספס... ומגיע לצוואר, אבל גם שם טוב לך... אני מתרחקת מעט ואתה עושה פרצוף חמוד של חוסר הבנה מעורב בחוסר שביעות רצון כמו ילד שלקחו לו את המשחק בלי סיבה נראת לעין.
ואתה ערום או ערום למחצה, יושב עם הידיים אזוקות מאחורי הגב, נשען אחורה , פסוק רגליים, חצי נינוח חצי דרוך, אני עומדת מעליך ומסתכלת איך הזין שלך עומד לכבודי... כולך נתון לחסדי.
(אפילו עכשיו המחשבה הזאת מעלה בי חיוך ועושה לי רטוב ונעים בבטן)

ועם המחשבה הזאת נרדמתי

לפני 13 שנים. 9 באוגוסט 2011 בשעה 21:51

לכתוב? לא לכתוב? לכתוב? לא לכתוב?
ברור שלכתוב!
והרבה!
את הכל!

רוצה לכתוב על ההתעניינות המחודשת שלי במסיבות ומפגשים , אנשים חדשים בחיים שלי, אנשים שלא יוצאים מהחיים שלי...
על האהבה הענקית שלי לחיים, היקום וכל השאר (וכן התשובה היא 42 לכל מעריצי מדריך הטרמפיס בגלקסיה), על חוויות ותובנות על שליטה, על הכל!
רוצה להחזיר את ה"ורוניקיות" שלי לחיים

"ורוניק" מייצגת חלק בי שהיה מנומנם ורוצה להתעורר ולצאת קצת החוצה
אז יאללה ורו... הבמה שלך לכי תעשי בלאגן כמו שאת יודעת!


לפני 13 שנים. 6 באוגוסט 2011 בשעה 22:46

נשכו אותי והרביצו לי....עיסו לי את כפות הרגליים...
והיה כיף!!!!
יש לי סימן יפייפה של נשיכה על השד השמאלי ....
את התחת עדיין לא בדקתי אבל נראה לי שאין סימנים
קצת חירמנו אותי אתמול ואני רעבה לעוד
פגשתי חברה אהובה שהצליפה וליטפה ונשכה אותי קצת. (חולה לאישה הזאת על התחת!)
וגם ידיד הצליף קצת, הרגשתי בדיוק מתי היא מצליפה ומתי הוא מצליף, אולי ככה מרגיש ההבדל בין אישה לגבר.
אהבתי את העדינות של הבחור המקסים שעיסה את כפות רגליי

זה ישמע לך מוזר אבל שהייתי במקום הזה מכופפת עם הראש על כיסא הבר, עוצמת עיניים, מתמסרת להצלפות, מידיי פעם יצאתי מהמקום ושכחתי מהאנשים שאיתי והרגשתי כאילו אתה מצליף בי, (עד שנכנס למשחק שוט זנבות ואז הייתי שם לגמרי)
זה היית אתה שליטף ועיסה את כפות רגליי...
אהבתי את זה אתה מצליף בי עם הידיים הגדולות שלך.... אהבתי שהחזקת את כפות רגליי והסתכלת לתוך עיניי
אהבתי שהיית שם איתי, למרות שלא היית נוכח.