הגענו לבית של הנוצה בסביבות 2 וחצי אחרי הופעה של האיש והגיטרה
ולא משנה כמה הסתובבתי והתהפכתי לא הצלחתי להרדם. תמיד אחרי הופעה זה ככה.
אבל הפעם זה היה שונה.. היו לי אנרגיות מוזרות של חרמנות בדסמית ועלו לי תמונות בהירות ומתוקות עליך.
אתה אזוק עם ידיים מאחורי הגב וכיסוי עיניים, אני יושבת עליך בפיסוק, משחקת בך, מעבירה קרח על השפתיים שלך, ועל הפטמות הזקורות והדואבות שלך שקודם לכן צבטתי והוצאתי ממך הנחות מתוקות של כאב, מעבירה את הלשון שלי על המקומות שקודם לכן הכאבתי לך, ואתה ילד טוב, לא יודע אם מותר לך להחזיר בנשיקה ומנסה להגיע אלי ולהרגיש איפה השפתיים שלי , מפספס... ומגיע לצוואר, אבל גם שם טוב לך... אני מתרחקת מעט ואתה עושה פרצוף חמוד של חוסר הבנה מעורב בחוסר שביעות רצון כמו ילד שלקחו לו את המשחק בלי סיבה נראת לעין.
ואתה ערום או ערום למחצה, יושב עם הידיים אזוקות מאחורי הגב, נשען אחורה , פסוק רגליים, חצי נינוח חצי דרוך, אני עומדת מעליך ומסתכלת איך הזין שלך עומד לכבודי... כולך נתון לחסדי.
(אפילו עכשיו המחשבה הזאת מעלה בי חיוך ועושה לי רטוב ונעים בבטן)
ועם המחשבה הזאת נרדמתי
לפני 12 שנים. 13 באוגוסט 2011 בשעה 13:18
