אחרי יומיים מכוייפים במיוחד...
טיול בירושלים עם האיטלקים וערן שהוחלט מהרגע להרגע
הליכה איטית (שקולה ומדודה כמו טורבו מאובק) ונעימה בנחלאות, קצת שוק מחנה יהודה וקינוח בהופעה של של חבר באיזה בר מקסים.
סיימנו את הערב שתויים אך מרוצים...
יום למחרת החלטתי להישאר ולטייל לבד בעיר העתיקה, והתגלגלתי לעיר החטאים תל אביב לקפה אצל תומר וצ'יל האוט עם לירקה.
והיום.... ועכשיו... נכנסתי לרגיעה....
כל הגוף כואב (אני סוחבת איזה כאב גב שמציק לי כבר שבוע...) כאילו רק עכשיו יש לי את הזמן להרגיש בכל המכאובים....
לרווקים שבינינו יש את הרגעים האלו... שאתה לבד עם עצמך בלי אף אחד שיעסיק אותך, בלי אף חוטם לנגב, ראש ללטף או להניח על כתף,
מין כיס של מלנכוליות בחיים העמוסים כל כך.
מנסה לא להגיע לשביזות יום א' מוקדם מידי.... אבל לפעמים היא מתגנבת לה בשקט בשקט
ואז כדי להפיג אותה אני הולכת לבריכה או לחברים או סתם מקשקשת בפון עם חבר רחוק...
ולפעמים אני נותנת לתחושה הזאת לעטוף אותי, מין לאוט נעימה שכזאת
לרבוץ על הנדנדה בחוץ ולראות את העננים זזים עם הרוח והשמש לאט לאט נעלמת ונהייה קריר יותר
בלי ספר או מוזיקה, או משהו שיסיח את דעתי, רק המחשבות שרצות בראש יחד עם העננים
ולפעמים בא לי לספר את זה למישהו ולקוות שהוא יבין...