ורוניק = אהבה

בהמשך לפוסט הקודם.

 

טוב.... הבנתי.... אתה לא יצירתי....

אז אני אכתוב המשך....
יצר החרמנות של היומיים האחרונים מוציא ממני פרץ יצירתיות שלא ידעתי שקיימת בי.
כאילו לפצות על החסך בזיונים הדמיון שלי עובד שעות נוספות....
מקווה שהמיילים שלי עושים לך נעים.


בלי להיפרד מהחיבוק שלך אני מצביעה על המטבח הסלון והמקלחת.... והולכת אחורה לכיוון חדר השינה.... שם... נעים וחמים ונוח יותר להתכרבל בין הרגליים שלך ולעשות לך דברים נעימים... לפחות ככה נראה לי אבל לך משום מה יש תכניות אחרות...
אתה מבקש ממני להתפשט ולשבת על המזרן,  ומתיישב בעצמך על הספה.
אני כל כך רוצה לגעת בך אבל זוכרת שביקשת שנעשה את זה ככה, אתה מבקש ממני ללטף את עצמי... ואני קופצנית וקשקשנית בעיקר ממבוכה... לא ממש מצליחה
לשחק את המשחק, ואתה בשקט וברוגע שלך משחק עם עצמך ומסתכל עלי, מחייך...
לאט לאט מצליחה להכנס לקטע ומשחקת עם עצמי מולך, בניגוד אליך אני מאוד לא נינוחה ומוותרת...
קמה לקראתך כי רוצה לגעת בך, לטעום אותך, להריח ולהרגיש את החום והמרקם שלך... רוצה להיות הכי קרוב שאפשר...
מרגישה שאם לא תיגע בי או אני בך אתפוצץ...
ואתה בשלך... מחייך....  שואל אותי אם יהיה לי יותר קל אם תקשור אותי.... לא יודעת מה לענות, הרי ברור שיהיה לי יותר קל להיות קשורה אבל לא רוצה להיות
קשורה, רוצה לגעת בך!
אתה לא מחכה לתשובה וקושר לי יד אחת לידית החלון, (לא בלי תלונות מצידי שזה לא פייר ובלה בלה בלה) שוב מחייך את החיוך המקסים והמעצבן שלך ואומר שהיד
השניה משוחררת כדי שאוכל לשחק עם עצמי מולך...

אני מסננת בין שיניי - זוכר את הדוברמן והסטייק?!  ואתה - כן כן זוכר.... שששש.... תמשיכי....


עכשיו תמשיך אתה!!!!


נ.ב  רק שתדע שגם תוך כדי כתיבה אני כולי בעיקצוצים ותזזיות, הרגל מקפצצת לה בעצבנות...
הכתיבה לא משחררת כמו שקיוויתי... היא מעוררת ומגרה אותי אפילו יותר.
אוף!!! למה אתה כזה רחוק?!