מחפשת לי משמעות....
מחפשת לגדול
מרגישה שכל העולם סביבי גדל ופורח ואני נשארת ניצן שדרכו לפרוח לוטה בערפל....
נדמה כי מגיעה לסוג של פשרה מול העולם ומתפשרת על בינוניות
האם נועדתי לבינוניות? שלא לומר לחיות את החיים "בקטן"?
בלי אהבה, בלי קריירה, פשוט לחיות כי צריך?
מרגישה שיש בי פוטנציאל ויכולת אבל משום מה תקועה שם .... בבינוני...
נכון... לומדת, עובדת, אבל מרגיש לי חסר, מעט מידי ללב שלי, לב צריך לפעום ביתר שעת, צריך להתרגש.
הגוף חיי אבל הנפש לא מצליחה לטרוף את העולם, לא מצליחה להגיע לסיפוק ולאהבה שהיא יכולה וצריכה.
יש רגעים של סיפוק, הנאה ואהבה. אבל זה טעימה קטנה ממה שיכול להיות , וזה מעורר את הרעב והרצון ליותר.
לא אומרת שהכל רע ומר... להפך בסך הכל נמצאת בתקופה טובה של לימודים, עבודה , מוקפת בחברים טובים, וכל הזמן עסוקה. אבל משהו לא מצליח לצאת החוצה.
א מצליחה למצוא את המשמעות והכיוון והעשייה, לא מצליחה למצות את הפוטנציאל האמיתי.
קצת כמו שף שמבקשים ממנו לבשל קופסה של "מנה חמה"...
ואולי מרגישה ככה כי שבת בערב... והשדים והמפלצות יוצאים מהחור שלהם ואומרים שלום... ביום ראשון הם יחזרו לפינה החשוכה שלהם....
