בזמן האחרון יצא לי לשבת הרבה זמן עם עצמי. משהו שאני מניח שלא יוצא לרבים לעשות.. פשוט לשבת ולחשוב.
אז כמובן שאני לא עושה את זה בכוונה, פשוט בעבודה אני במשמרות לילה. אין הרבה מה לעשות בלילה.
אחרי זמן מה, אתה מצליח לחקור את הבסיס של עצמך.
זאת לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה. תמיד אהבתי לחקור את עצמי. אז אולי בגלל זה קל לי כל כך לשקוע שוב בתחושות העמוקות שלי.
כל כך הרבה עצב יש בי.... על מה שהיה, על מה שיכל להיות.
הפורקן האמיתי שלי הוא כתיבה.
וכבר הרבה זמן לא יצא לי לכתוב. לכתוב טוב. מהלב.
אני אוגר בתוכי את הכל ולא משחרר.
ואני הורס! הורס את עצמי בסופו של דבר, אבל לא רק.....
אני עדיין תמים ביסוד, אבל כבר לא טהור.
חה! טהור.... אני מוכתם, כמו כולם.
פעם האמנתי שיש אנשים ללא רבב, שאפתי להיות כזה גם. פעם... לא כל כך מזמן.
לכולנו יש חשכה, כתמים, אפלה וגועל בחיים. ל-כ-ו-ל-ם.
כל מה שאנחנו באמת יכולים לעשות הוא להמשיך לחייך, להגיד שהכל בסדר, יהיה בסדר.
לצחוק, לשחק....
וזה עוזר, שלא תחשבו שלא! כשאני שמח זאת לא באמת מסכה, לא באמת העמדת פנים...
כי באותם רגעים, גם אני מאמין בזה.
*******************************************************************************************
המצב לא תמידי. ואני בטוח שהוא ישתפר.
בניגוד לשאר הפוסטים, אתם ממש לא חייבים להגיב.
לפני 16 שנים. 9 בינואר 2008 בשעה 16:32
