לפני 11 שנים. 12 ביולי 2013 בשעה 13:43
שזה מה שיהיה שלא ברור איך חשבתי אחרת!
שבת שלום!
Just me....
Let run in the secret corridors of your bodythe dizzying horses of your desire.
They are the only to know the destiny
that the spirit of the mists veil by shameful
dare not discover
כל השגיאות לזכויות הכותבת
לפני 11 שנים. 8 ביולי 2013 בשעה 6:17
מקבלת טעימות
שכל גופי רעב לכל כך עוד
צוהק להרגישך, לאכול אותך, לבלוע אותך
כולי רועדת לליטוף אחד, לאחיבוק שלך
מחכה ליום זה שאוכל להרגיש אותך עד הסוף
שתיתן לי את כולך כי אני אתן לך את כולי
להרגיש אותך בתוכי, חזק, עמוק
לוקח בעלות על כל חלק מגופי, על כל חור, על כל מעשי
רוצה להיות צעצוע בין ידיך
מקור של תשוקה ודחיפה
לגרום לך את החשקים הכי סוטים....
רוצה להיות כולי שלך....
לפני 11 שנים. 5 ביולי 2013 בשעה 17:36
בא לי להגיד לך הרבה
ולא
למה לגלות לך.....
זה שלי
לפחות.....בזה אני בטוחה
לפני 11 שנים. 5 ביולי 2013 בשעה 12:56
כמה בלגן בראש שלי....
לפני 11 שנים. 4 ביולי 2013 בשעה 19:19
שאלה חשובה.....
לפני 11 שנים. 3 ביולי 2013 בשעה 12:10
מישהו יכול להסביר לי למה עד שהם נחמדים, חתיכים, שפוים ומגרים..... הם גם צריכים להיות נשואיים!
לפני 11 שנים. 1 ביולי 2013 בשעה 18:38
את מעניינת אותי.... וכו וכו וכו
רק לי נמאס מהמשפטים האלה???
ואזה תשובה, תגובה צריך לתת לזה...
״יש! אני מעניינת אותו!!!״ הגב, מי זה????
נו באמת....
לפני 11 שנים. 25 ביוני 2013 בשעה 20:21
היה לי חשק לחזק
היה לי חשק לכואב
חשק לעוד אפילו שמספיק
היה לי חשק להיות חייתית
היה לי חשק שתהייה מפלצת
החשק הזה להרגיש ולתת
החשק הזה לקבל ולאבד
החשק הזה לחוות ולחיות
היה לי חשק ללוהט
היה לי חשק למלוכלך
חשק לרוטב , ללחות
היה לי חשק להיות הזונה שלך
היה לי חשק...
לפני 11 שנים. 23 ביוני 2013 בשעה 6:02
סוף שבוע של שמחות ובכי
סוף שבוע של כיף ותחושות אשמה
החיים כאן
יום הולדת לבת שלי, מסיבת כיטה באי בעזריאלי, הרבה כיף, הרבה צחוק
יום הולדת לחבר יקר ומסיבה אצל דיווה שהיית חבל על הזמן
והחיים כרגע שם
סבא שלי בין חיים ומוות
מלחמה עם המשפחה על מקומי איתם
המלחמה עם אמא שלי על מצאיות החדשה שלה, זה כבר לא יהיה אותו דבר בשבהילה, היום סבא תלוי בה בכל דבר.
התחרקתי פעם... היום אתם מחרקים אותי
ואני בורחת במציאות שלי....
לפני 11 שנים. 21 ביוני 2013 בשעה 8:08
זה לא קורה הרבה... אבל לפמים אני כן מתגעגעת אילכם, על הבית ועל צרפת
זה קורה בעיקר, כמו היום, שקורה משהו
ואז מתחילות השאלות עד כמה שווה להיות כאן אם אני לא אם האנשים שאני אוהבת, ושאוהבים אותי...
ושוב פעם הסרט הזה לא להפרד מי מי שהולך... כי אני כאן
והחוסר הבנה הזה שלכם, הכאס שלכם על זה שאני הלכתי שחוזר פתאום בכמה מילים פשוטים:
״מה את רוצה עשית את בחירתך ועכשיו את שם, לא יעזור״
זה לא שאני באמת רוצה לחזור, טוב לי כאן וטוב לי במרחק הזה שסמתי בנינו אבל לפמים אני מתגעגעת....
ואני לא רוצה שהוא הילך בלי שאני אפרד מימנו....