Just me....

כי אין על רוגעת הערב (ועוד יותר כשהחולצה מתאימה לתחתונים) 

I no longer have patience for certain things, not because I’ve become arrogant, but simply because I reached a point in my life where I do not want to waste more time with what displeases me or hurts me. I have no patience for cynicism, excessive criticism and demands of any nature. I lost the will to please those who do not like me, to love those who do not love me and to smile at those who do not want to smile at me. I no longer spend a single minute on those who lie or want to manipulate. I decided not to coexist anymore with pretense, hypocrisy, dishonesty and cheap praise. I do not tolerate selective erudition nor academic arrogance. I do not adjust either to popular gossiping. I hate conflict and comparisons. I believe in a world of opposites and that’s why I avoid people with rigid and inflexible personalities. In friendship I dislike the lack of loyalty and betrayal. I do not get along with those who do not know how to give a compliment or a word of encouragement. Exaggerations bore me and I have difficulty accepting those who do not like animals. And on top of everything I have no patience for anyone who does not deserve my patience.
José Micard Teixeira

Les femmes qui aiment la mer,
Y sont au quotidien immergées.
Cela fait partie de leur essence.
Elles Vivent de courants et de hautes marées. Fortes, passionnées, houleuses,
Imprévisibles, et souvent difficiles à cerner.
Elles surprennent pour leurs orages.
Mais quand la fureur des vagues s'apaise,
Elles deviennent douces, silencieuses et accueillantes.
Les femmes qui aiment la mer, aiment mais en profondeur.

Women who love the sea,
are daily immersed.
It's part of their essence.
They live by currents and high tides. Strong, passionate, stormy,
Unpredictable, and often difficult to pinpoint.
They are surprising by their storms.
But when the fury of the waves subsides,
They become soft, silent and inviting.

Women who love the sea, love but depthly. 

כשהראש מתחת למיים 

הכל ניהיה שקט ונקי. 

לתבוע בתוך הרעש של בועות האוויר במיים.

כמה שקט ורוגע יש בשחיה

השילוב של הריכוז סביב הספירה של הבריכות לבין הנשימות

משהו משלב מדיטציה וסשן.

כן אותה תחושת סיפוק וגאבה שאת מגיעה למאה

אותה תחושה של רוגע שנגמר המאמץ

ואותה אדרנלין שזורם לתוך הגוף.

No masters or kings when the ritual begins
There is no sweeter innocence than our gentle sin
In the madness and soil of that sad earthly scene
Only then I am human
Only then I am clean

לצחוק, זה לקחת הסיכון להראות משוגע 

לבכות, זה לקחת הסיכון  להראות חלש 

ללכת אל מישהו, זה לקחת הסיכון להתחייב

להראות את הרגשות שלך, זה לקחת הסיכון להראות את מי שאתה באמת 

לספר לאחרים את  החלומות שלך, זה לקחת הסיכון לאבד אותם 

לאהוב, זה לקחת הסיכון שלא יואהבו אותך בחזרה 

לחיות, זה לקחת הסיכון למות 

לקוות זה לקחת הסיכון להתייאש

לנסות, זה לקחת הסיכון להיכשל 

אבל אנחנו חייבים לקחת סיכונים,
משום שהסכנה הגדולה ביותר בחיים

היא לא לסכן כלום. 

מי שלא לוקח סיכון לא עושה כלום, 

אין לו כלום

הינו כלום. 

הוא יכול להמנע מלסבול אבל לא לומד כלום , 

לא מרגיש כלום

אינו יכול להשתנות או להתפתח, 

אינו יכול לאהוב, אינו יכול לחיות 

קשור ע"י הוודעות שלו 

הוא ניהיה עבד, בוגד בחופש שלו

רק מי שלוקח הסיכון לאהוב הינו חופשי

We say  that one must touch the bottom to go up. She's been on a snorkel for years, as if she'd been looking for Atlantis.
She was disoriented. She had lost the compass for a long time.
She went against herself, looking for the wrong people and moving away from those who wanted to follow her. She gave everything to those who had nothing to give her, she trusted the liars and held out her hand to those who wanted to sink her with them.
But at the last moment, one step closer, she came up to the surface and took a breath of fresh air. She decided not to seek happiness in the abyss, that she would return to the shore and that she would keep what was left of her love for one person, one.
Someone who would have given everything of himself and to whom she would have given everything in the same way. She was no longer ready to wait for someone who would never come again.
It was a new beginning, with a few more scars but a lighter heart. And with the awareness that there was a world to discover and dreams to pursue,
She especially had to no longer admire these dark waters ...