אני צופה בבלוג שלי ומחייכת
שומעת את התגובות ( הלא רשומות כאן....) וצוצוחקת.
נכון מתגעגעת..... נכון במלאנכוליה..... נכון כואב לי...
אך מתגעגעת על חלום שכבר לא קיים: המציאות כל יום מראה את זה
מתגעגעת למה שהבתה לי בחיי, את הכוחות שיידעתה להרים בי, שאהבה שלך נתנה לי.
אתה הייתה אחר
כמו שאני לא הייתי מה שאני היהיום
אני לא תמיד יודעת למה אני כותבת כאן..... בסופו של דבר ברור לי שמה שכתוב כאן מגיע למקומות שאני הכי לא רוצה שיגיע.... לאנשים הכי לא נכונים... לכל המתוסכלים (מתוסכלות?), לכל אלה שחושבים (חושבות?) שהם במלחמה שלא קיימת
ללא ספק, אהבתי אותך, ללא ספק נתתי לך יותר מי מה שהייתי צריכה ואפילו יותר ממה שרציתי לתת לך,
ללא ספק כמה שזה כואב היום אני לא מצתערת על מה שהיה
כי כמה שיחשבו כל הנפשות הנחמדות מה שהם רוצות, זה היה, וזה לא היה סתם.
החיים החליטו על סוף.... אולי חבל שהחלתנו להיות סתם קורבן של גורלנו, במקום לחוות את האמת....
זה היה
וזה נגמר
וללא ספק אני לא מתגעגעת למה שאתה החלטתה להיות היום......משהו שלא באמת אתה!
