אחרי מריבה ענקית היא הפתיעה אותי והגיעה אלי עם שמלת כפתורים המפתה שלה, היא יודעת שאני מתחרפנת שאני רואה אותה עם השמלה הזאת!
"דני את חתיכת מופרעת אני לא מסוגלת להיות בבית אחרי כל מה שאמרת לי" היא משפילה מבט ובולעת רוק.
אני שותקת באופן לא ברור..תמיד יש לי מה לומר.
אני מביטה בה במבט שבא לי להרוג אותה ובחצי השני בא לי עליה!
"דני את בסדר?" היא שואלת אותי בקול מוטרד.
"מה אני עושה איתך? מה?" אני נאנחת.
"אני מרגישה שאלוהים מתעלל בי ונמאס לי" היא מתחילה לבכות
"את יודעת לפעמים יש גלים גבוהים וצריך לדעת להוריד את הראש" הטונים שלי עולים, את לא יודעת לקבל ביקורת? את מוכנה להירגע?
"תפסיקי כבר עם המשפטים האלו! מדובר כאן בי אני בחורה עם לב ונשמה !" והיא ממשיכה לבכות
טוב..קשה לי לראות אותך במצב הזה..אני מתקרבת אליה ומחבקת אותה.
בואי נלך לישון ונדבר על זה מחר.
אנחנו לא צריכות לדבר כשאת מחבקת אותי כל הדאגות שלי נעלמות ..אני רוצה להישאר ככה לנצח.
כל עוד את לובשת את שמלת הכפתורים אני אהיה איתך לנצח :)