שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג שלי

.

לפני 12 שנים. 15 בינואר 2012 בשעה 18:51

.

לפני 12 שנים. 15 בינואר 2012 בשעה 11:56

באמת שהשתדלתי לא לכתוב את הפוסט הזה. אני יודע שהוא יעשה לחלק בעיות אבל קש אחד שבר את גב הגמל!


הוא רוצה עכשיו את הסיסמה למייל שלך ולמסנג'ר
כדי להיות חלק מהחיים שלך
לגיטימי אחרי שהוא קיבל את הסיסמה לכלוב בערך בשעה הראשונה לקשר שלכם.

אני מתאפק - כל כך מתאפק
מתאפק אבל זה יוצא לי - אני לא יכול להחזיק את זה בבטן.

יש אדונים בשקל תשעים, קטנים כאלה, ממש אפסים!
כאלה שלא יכולים להרוויח את המקום שלהם ביושר, לא יכולים להרוויח אותו מאהבה
וגם כשהם מרוויחים אותו ככה זה לא מספיק להם.
הביטחון העצמי שלהם נמצא כל כך למטה שהם חייבים לבלוש ולרגל אחרי הנשלטות שלהם. לנהל להן את החיים.
לקבל דין וחשבון על כל מייל שנשלח לנשלטות שלהם.
למה ?
זה בכלל לא משנה. אני יכול לכתוב אלף סיבות הגיוניות לזה.
כולן תהיינה כיסוי
כיסוי לחוסר ביטחון, לחוסר אמון ובשורה התחתונה לפחד.
פחד של שולט שמפחד שהנשלטת שלו תחפש או תמצא משהו טוב יותר ממנו.

השלטת טירור לא מביאה אף אחד לשום מקום ניצחי.

הרי אם לא יתחשק לך את תגידי לו שלום.
שלום ולא להתראות.
אם את איתו - זאת ההוכחה הכי גדולה לזה שאת רוצה להיות איתו.
ובשביל זה לא צריך שהוא יחטט לך בחיים.

מה ? לצמצם את האפשרויות שתכירי מישהו אחר ?
שתגלי פתאום אדון נחמד יותר ? טוב יותר ? מעניין יותר ?
זה יחזיק חודש או חודשיים
כשימאס לך את תמצאי משהו חדש.

אם הוא רוצה להיות חלק מהחיים שלך שיגרום לך לדבר איתו. לספר לו. לחלוק איתו.
ושלא ישב לקרוא את הדואר שלך.
הרי מהרגע הזה חיים כבר לא יהיו לך שם.
הוא לא שותף להם - הוא זה ששורף אותם.

מעניין אותי אם גם הוא נותן לך את הסיסמאות לחיים שלו.....

את יודעת,
אם לא היית רצה לעשות ים של מחיקות לפני שאת נותנת לו (בלית ברירה) את המפתחות - זה עוד היה פחות נורא מבחינתי
אבל זה כל כך עצוב, כל כך פאטתי, כל כך עגום
שאין לי כוחות לעצור את עצמי מלכתוב את זה..

סורי בייב,
אני לא יודע כמה מחברי הכלוב מחזיקים בדיעה שלי
וכמה מתוכם עושים את מה שהוא עושה.
לדעתי ? זאת קטנות קומה.
שקל תשעים נשמע לי פתאום גבוה מאוד ..