שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Gaja

סיפורים, מחשבות ועובדות של שפחה השייכת לאדון הכי מדהים בעולם
לפני 12 שנים. 15 ביולי 2012 בשעה 8:36

Not sure if anyone here has read the triology, i must admit i could not put it down
its a different kind of love story
including a bdsm relationship
the discriptions are quite grapic, and i am sure many a housewife get wet and uncomfortable from them....
Everytime the heroine was afraid of breaking a new limit, i would think to myself, go with it, try it...

its not the the best piece of cultrual fiction i have ever read, but certainly
was a page turner....

לפני 12 שנים. 10 ביולי 2012 בשעה 7:49

אז נשארתי לבד, בלי בעל ובלי אדון. אחד היה מבחירה השני לא.
(לא מחפשת מחליפים)
כנראה שעכשיו אני צריכה להקדיש זמן לעצמי, וכמובן ובעיקר לילדים
אני חושבת שקרוב ל 18 שנה לא הייתי לבד
כמובן שיש עוד הרבה דברים להסכים עליהם, לסדר וכו'
עצוב לי ושמח לי
קשה לי ולא
היום אני מלאה ניגודים

מצפה לי עוד תקופה קשה, אך בטוחה שבסוף הדרך אהיה מאושרת!

לפני 12 שנים. 27 ביוני 2012 בשעה 13:22

קשה להודות לפעמים, מה שאנחנו באמת רוצים.
התאהבתי באדון שלי, בצורה טוטאלית. לא עכשיו, מזמן.
התאהבתי בו עם כל מי שאני, כל חלקיק של נים, עור, גיד, גוף, נפש ונשמה....
אני יודעת, שגם הוא, אוהב אותי.
בהתחלה חברתי הטובה היתה שואלת איתי, כמו ילדה, "ואם שניכם הייתם פנויים, אז היית רוצה להיות איתו", וכל מיני שאלות כאלו.
לא נתתי לעצמי לחשוב על זה. תמיד אמרתי שלא. כי זה הקשר שלנו.
אנחנו נשואים לאחרים, יש לנו ילדים, זה מסובך
אחרי קרוב ל3 שנים, אני יודעת שמקומי איתו, ורק איתו.
מתוך השליטה, אדוני נותן לי ככ הרבה. הוא מפרגן, ומקשיב ועוזר, ותמיד שם בשבילי, כמו שאף גבר בחיים שלי לא עשה.
וכן, זה הגבר שאני רוצה להיות איתו
הוא פתח לי את הדלת לעולם מופלא, והכניס אותי אליו לאט ובעדינות
אלך אחריו לאן שיאמר לי, ואעשה כל שיחפוץ

אדוני לא מאמין גדול במילים, ובכל זאת אכתוב
אני אוהבת אותך

שלך תמיד
גיה

לפני 12 שנים. 7 ביוני 2012 בשעה 9:59

יושבת במשרד, עסוקה, עובדת, מזהה את ההליכה שלו, שומעת את קולו,הוא עובר מולי, הלב מאיץ, הרטיבות מתגברת
איך אני אמורה להמשיך להתרכז ולעבוד.

אני יודעת שעשיתי בחירה, ובכל זאת ההרגשה והרגשות שלי נשארו אותו הדבר.

בלב שלי אני שלו, אוהבת אותו, רוצה להיות שלו

לפני 12 שנים. 17 במאי 2012 בשעה 12:05

אין החיים מתהפכים... גם שאנחנו בטוחים בדרך, פתאום הכל משתנה

הייתי בטוחה שאתחיל את השבוע בלי בעל, ופתאום מוצאת את עצמי בלי אדון
הפעם החלטה שלי
לקחתי את השליטה מאדוני, והחלטתי שהוא צריך לשחרר אותי, (למען שלום בית).
חבל שלא חשבתי עוד קצת או דברתי איתו על כל קודם
ושוב ליבי נשבר
והפעם אני אחראית למצב,
ואני רואה אותו ושומעת אותו במזדרונות
ורוצה לרוץ לתוך זרועותיו
אבל זה כבר לא המקום שלי

לא יודעת מה לעשות..............

לפני 12 שנים. 10 במאי 2012 בשעה 12:19

האם הכל באמת כל כך עמוק ומסובך, או שאנו אחראים לבלאגן וחוסר איזון בחיינו?
מענין איך בכל רגע נתון, אפשר לתאר את הרגשתי באוצר מילים רחב ומגוון
לפעמים אני מרגישה שאני עדיין רק בתחילת הדרך שלי בעולם , ואז חושבת על שני הילדים המקסימים שלי, והעובדה שאני כבר מזמן לא בת 16, ומבינה שאת בדרך כבר בחרתי. בלי לשים לב ולא במודע..... אני כבר ילדה גדולה, כמעט 38.
אני האופטימית הנצחית, מאמינה שכן ניתן לשנות ולהשתנות- אם רק רוצים מספיק
אז החלטתי
האמת החלטתי כבר מזמן, להיות מי שאני רוצה להיות, וזה תהליך
מבחן האמת יהיה מחר, אז תחזיקו לי אצבעות
ואז יהיה לי אוויר לנשום
ואז יהיו בעיות חדשות להתמודד איתם

לפני 12 שנים. 23 במרץ 2012 בשעה 13:52

שישי צהריים
הבעל נסע עם בני הבחור
נשארתי עם הקטן בבית
הוא ישן צהריים
שקט בבית
אני במיטה עם המחשבות שלי
ואיזה מחשבות יש לי....

שיהיה שבת שלום

לפני 12 שנים. 21 במרץ 2012 בשעה 10:30

למרות הכאב הנוראי שעברתי בשבועות האחרונים, שרדתי והגעתי למקום מעולה
אדוני לקח אותי חזרה אליו, למקום שלי, לבית...
אחרי הכאב והתסכול, אני הבנתי
הוא שיחרר אותי כי הוא אוהב אותי
הוא הרגיש שאני מחפשת עוד משהו,

וכן, לא התנהגתי כמו שמצופה ודרוש ממני
הבנתי הרבה דברים בשבועות האלו, על עצמי, על אדוני
אני פשוט שמחה להיות במקום שלי שוב, ולא אקח אותו כמובן מאליו אף פעם
ואוכיח לאדוני שאני ראויה להיות שלו

תודה לכל מילות העידוד שקיבלתי ממכם

גאיה


לפני 12 שנים. 12 במרץ 2012 בשעה 3:02

לילה , טוב כבר כמעט בוקר
התעוררתי ולא מצליחה לישון
הראש מלא מחשבות
לא רק אליו, גם דברים בנאלים של היום יום
כמובן שהוא תופס חלק ניכר ממני
קשה לי לשחרר
לא רוצה לשחרר
אבל כבר מבינה שכבר לא אהיה שלו
קשה לשנות הרגלים
ובכל זאת עדיין לא מוכנה לעבור הלאה, הלב צריך להחלים ולהשלים
פעם חשבתי שאני יודעת מה זאת אהבה, אבל לא באמת ידעתי
זה מהדברים שעד שלא פוגשים אותם, חשופים, בלי אגו ,איי אפשר להבין
אז בינתיים לוקחת כל יום איך שהוא בא, מנסה להיות אמיצה וחזקה

לפני 12 שנים. 6 במרץ 2012 בשעה 12:32

לפעמים נדמה לי שאני חזקה, שאין עלי. שאני יכולה להתמודד עם הכל.
אני יודעת מה אני עושה
מתעוררת בבוקר מלאת אנרגיה ליום החדש, בטוחה שהיום זה היום.....

ואז כמובן מגיעים הרגעים שאני מרגישה הכי חלשה, שבירה ואבודה, ומבינה שכלום לא השתנה

התמרון בין שני המצבים גורמים לי להרגיש שהימים עוברים, וכלום לא קורה
מצב הזוי מעט