לפני 9 שנים. 14 ביולי 2015 בשעה 2:59
האמת שתיכננתי לתת לכם שיחה הזויה, אבל השיחות ההזויות לא היו מספיק טובות,
אולי כי אין לי סבלנות כרגע למשוך אותכם בלשון, או לקרוא את השטויות שלכם ופשוט לשתף פעולה.
במקום זה אני שולחת אותכם לפרופיל...
אז משהו אחר,
וכן שוב לא ישנתי, אלא אם 3 שעות נחשבות.
איך לפעמים היום הכי רע הופך להיות היום הכי טוב,
יום של חולי, כאבים, בדיקות, עייפות,
מסתיים בצחוק אינסופי.
שרירי הבטן כבר כאבו לי בסביבות 1 בלילה,
שרירי הפנים שלי סוף סוף פעלו בכיוון הנכון,
(וסליחה לשכן שסגר את התריסים סתם כי התבדחנו במרפסת באמצע הלילה).
אתה מציל אותי מעצמי,
לא משימה קלה, קשה אפילו רוב הזמן,
לא קל להיות מכונת בידור ניידת של בחורה עצובה.
