הממלכה האמיתית!

רגעים אחדים שכבה על המיטה, מחשבותיה שוצפות בבהלה, מתערבלות ומסתחררות בראשה, הפחד מחניק את גרונה ומרטיט את גופה. אולם בחלוף הדקות החלה להרגע, מאפשרת למחשבותיה לזרום בצורה מסודרת.
משהו בקול נשמע לה מוכר, משהו בצללית הגוף עורר זכרון ישן. היא התאמצה להזכר. הריצה בראשה תמונות ודמויות, היכרויות עבר ומפגשים מזדמנים. אך הזכרון החמקמק כאילו נגע בקצה תודעתה ונעלם.
בסופו של דבר אזכר, הבטיחה לעצמה.

בנתיים החשיך מעט החדר והאפלולית העמיקה והלכה. קרירות הזדחלה פנימה, ומלכת השפחות נרעדה בצינת החדר. לבושה רק בשמלת משי דקיקה, החלה לחוש אי נוחות. קור מזדחל על כפות רגליה החשופות וקצות אצבעות ידיה.
אי נוחות מסוג אחר לגמרי החלה לאותת על קיומה בתחתית בטנה. לחץ הולך וגובר בשלפוחית השתן. השעות הארוכות בהן שכבה על המיטה בשילוב הקרירות ההולכת וגוברת הביאו את הלחץ במהירות לרמה מטרידה ממש. המודעות לחוסר יכולתה לקום ולתלותה במישהו שידאג לצרכיה הגבירה את מצוקתה עוד יותר.
לאן הוא הלך?
אני לא אקרא לו, החליטה מלכת השפחות החלטה נחושה. אני אתאפק. לא אתן לו יתרון נוסף עלי.
נחושה בהחלטה, הרגישה כמו גיבורות הסיפורים שקראה בנערותה. היא יכולה לסבול ולא להשבר. היא כבר היתה במצבים שדרשו כוח סבל ועמדה בהם...גם בזה היא תעמוד. הוא הרי לא ישאיר אותה קשורה פה לנצח.
הלחץ בתחתית בטנה גבר עד כדי תחושת כאב.

אני אתאפק, אני אתאפק, אני אתאפק. לחשוב על משהו אחר, מהר, לא להמתקד בתחושה הזאת בבטן. תתעלמי, את יכולה להתעלם. לא יכולה יותר. לא יכולה.... תרגעי, הוא מתקרב לפה, אל תסגירי כלום.

הוא נכנס לחדר שוב, עמד בפתח הדלת, נשען בגבו על המשקוף והביט בה.
שוכבת כל כך בשקט, כאילו נכנעה לחלוטין.
"מה את רוצה לבקש?" הוא שאל.
"כלום" ענתה. נחושה בדעתה להיות נאמנה להחלטתה. לא לוותר, לא להשבר.
"בסדר גמור" אמר ויצא מהחדר.
כשחזר היה בידו מגש ועליו מונחים כד מים קרירים ושתי כוסות זכוכית.
"את צמאה?" שאל
"לא" ענתה, למרות שמיד כשראתה את כד המים התעורר בה צמא שכמעט דחק את תחושת הצורך הדחופה בתחתית בטנה. לפתע היתה מרוכזת כולה בעינוי הכפול הזה. היא צמאה כל כך, היא צריכה להשתין. עכשיו.
את כל כך גאה" היא יכלה לשמוע את החיוך בקולו.
"ותרי על הגאווה מלכתי"קולו רך ועדין, כמעט משדל. "ותרי ויוקל לך".
היא חשקה שפתיה והפנתה ראשה הצידה. אם לא תראה אותו אולי תוכל להמנע מלחשוב על צרכי גופה, אולי תוכל להתאפק.אולי תנצח....

קול מזיגת המים מהקנקן לכוס.
כמו עינוי סיני, מתמשך לנצח, בלתי נסבל.
קול של כוס מורמת מהמגש, מתנגשת קלות בכוס השניה. צלצול זכוכית עדין ושקשוק מים.
קול של לגימה.
קול של כוס מונחת על מגש.
ושוב קול של מים נמזגים לאט.
עינוי.

"תשחרר אותי בבקשה" אמרה בקול שקט.
דממה ואחריה קול של כוסות זכוכית ומים משקשקים בהן.
לפתע הכתה בה ההכרה שאם תחכה עוד קצת תרטיב את מיטתה. היא לא יכולה להתאפק יותר.
"אני צריכה לעשות פיפי, תשחרר אותי בבקשה"
"תשאירי את ראשך מופנה הצידה" אמר וקם, ניגש אליה וקשר כיסוי עיניים על עיניה.
במהירות התיר את ידיה ורגליה והקים אותה מהמיטה. אוחז בה בזרועה, ידו האחרת מונחת על שיפולי גבה. קשר את ידיה מאחורי גבה באמצעות זוג אזיקי עור רכים.
היא היתה אסירת תודה על התמיכה, רגליה, רדומות מעט משעות של חוסר תנועה כמעט ולא נשאו אותה.
הוא הוליך אותה בתוך הבית, הכניס אותה לחדר השירותים הגדול, שם סובב אותה בפניה אליו, הרים את שולי שמלתה מעל מותניה ודחק אותה לישיבה על האסלה שניצבה מאחוריה.
"עכשיו את יכולה להשתין" הוא אמר.
תחושת השחרור היתה גדולה כל כך, שכמעט לא חשה בהשפלה שבמעמד.
לאחר דקות ארוכות זרם השתן הלך והדקק ורווחה ירדה על גופה,עיניה מכוסות וכולה מרוכזת בתחושות גופה. בתחושת ההתכווצות של השלפוחית, בהעדר הכאב שליווה אותה. היא הרגישה איך גופה נרפה מהמתח הארוך של ההתאפקות. היא כמעט שכחה את קיומו של האיש שהיווה את הגורם לכל זה.
"פסקי את רגלייך" שמעה את קולו והיתה מודעת מייד לנוכחותו בחדר.
שתי ידיו הונחו, חמות, על ברכיה והרחיקו אותן בעדינות זו מזו. בהפעלת לחץ קל שבקלים.
היא לא התנדה. תחושת ההשפלה גאתה והותירה אותה חסרת יכולת להתנגד.
ידו נשלחה אל בין רגליה והיא חשה נייר טואלט עובר על שפתיה ומספיג את הרטיבות.

מעולם לא הרגישה כל כך נבוכה ומושפלת.
היא הרכינה ראש והרגישה איך כיסוי העיניים נרטב מדמעות השפלה שפרצו מעיניה בלי שליטה.
"זה בסדר מתוקה" הוא ליטף את שערותיה ברכות.
"הויתור על הגאווה קשה, אבל הכרחי. קומי, עכשיו את בטח צמאה".

שכובה על מיטתה, עקודה אליה, לבושה בשמלת משי, התנשמה מלכת השפחות בבהלה.
אינה מסוגלת להזיז שריר מרוב בהלה, קפואה באימה.
הדמות המשיכה לשבת בשלווה על הכוסרא הפינתית. למרות האפלולית, יכולה היתה מלכת השפחות לחוש את מבטו משוטט עליה. כמו זרקור ממוקד, פולשני וחושף. על זרועותיה הכבולות, המשוכות כלפי מעלה, על מבע פניה המבוהל, על החזה העולה ויורד בנשימות קצרות ושטוחות.
שצף אדרנלין שטף את גופה וכיווץ את שריריה בתנועות חסרות תכלית. יבבה מבוהלת נפלטה מפיה כשהבינה שאינה יכולה להשתחרר. יבבה של חוסר אונים ופחד.שרירי זרועותיה התכווצו בתנועות חדות ומהירות, ראשה התרומם מעל הכר, רגליה פרכסו בנסיון נואש להשתחרר, הכבלים מתחככים בעורה, מכאיבים. לבסוף חדלה מלהאבק בכבליה, ריפתה את שריריה, הניחה לראשה לצנוח על הכר וחיכתה.
שום תגובה לא באה מהדמות בכורסא. לא למאבק ולא להפסקתו.
"תשחרר אותי" אמרה מלכת השפחות בקול חלש מזה שהתכוונה.
שום תגובה.
כועסת על בגידת קולה ועל חוסר התגובה, כעס שלובה בפחד, צעקה מלכת השפחות " תשחרר אותי עכשיו!"
שום תגובה.
"מי אתה? מה אתה רוצה ממני? תשחרר אותי מיד!"
עדיין לא היתה תגובה.
"אני אצעק ויבואו לפה השכנים שלי" ניסתה שוב , יודעת היטב שהבית עבר איטום מיוחד וכשהחלונות סגורים, גם צעקות לא נשמעות בחוץ.
היא הסיטה את ראשה הצידה ולמעלה , כלפי החלון. החלון היה סגור.
"תשחרר אותי כבר, אני אתן לך מה שתרצה, קח מה שתרצה, רק תשחרר אותי..."
ושוב נענתה רק בדממה עמוקה.
"תשחרר אותי בבקשה..." לחשה מלכת השפחות ודמעות תסכול הציפו את עיניה "בבקשה תשחרר אותי".
"יפה מאד הוד רוממותה" אמרה הדמות האפלולית."את מתקדמת יפה".
קולו היתה עמוק וחם ושמץ של פלדה היתה נסוכה בו. קול שליו ורגוע. בניגוד מוחלט לסערה בה היתה שרויה.
"מה אני צריכה לעשות כדי שתשחרר אותי?" יבבה מלכת השפחות , מושכת באפה ומנסה לעצור את דמעותיה. "בבקשה, תשחרר אותי..."
"בקרוב, הוד רוממותה, בקרוב" אמר הקול.
דמותו התרוממה מהכירסא, פנתה לעבר מפתן החדר ועמדה שם, כשהאור שבא מאחוריו אינו מאפשר לה לראות את פניו. היא היתה יכולה להבחין שהוא גבוה ורחב, כמעט ממלא את כל רוחב הדלת. מאפיל את החדר עוד יותר.
"כשיגיע הזמן הנכון" הוא אמר ופסע החוצה מהחדר.

מלכת השפחות נשארה בודדה על מיטתה.

לפתע היתה דרוכה לחלוטין.
זקופה במי האמבט ומעט מבוהלת, אוזניה כרויות לשמוע כל רחש. אבל שום רחש לא נשמע.
דקות ארוכות חלפו עד שנתרפה גופה והיא שקעה למים החמימים.
מתוך הרגל ישן התגלחה עד שהיה גופה חלק ורך ומזמין, הקציפה סבון ריחני על העור החלק, שטפה , מזגה מעט שמן אמבט ניחוחי, חפפה את שיערה.
בהיסח הדעת בדקה את ציפורניה, לראות האם נפגמה חלקת המשי של הלכה שמרחה רק אתמול.
לבסוף היתה מרוצה.
פסעה מתוך האמבט לתוך מגבת ענקית, רכה וקטיפתית שעטפה כמעט את כולה, מלטפת את עורה ברכות עדינה.
מלכת השפחות התנגבה בטפיחות עדינות , מותירה את עורה לח ומבושם. ופסעה עירומה לחדר השינה.
בהגיעה לשם הדליקה את מערכת הסטריאו ורקדה וחוללה בחלל החדר בקרירות הנעימה והאפלולית. אחר כך בחרה לה שמלת משי דקה אוורירית, רכה וגולשת, לבשה אותה בלי לטרוח על חזיה תואמת או תחתונים.
פשוט כך, על העור החלק, הבד הקריר ליטף אותה.
היא רקדה עוד קצת, רק כדי לחוש את ליטוף הבד על עורה ואחר כך, בתנועה חתולית החליקה על גבי מיטת האפיריון הגדולה שלה, נשכבה על גבה, הביטה מעלה על חופת האפיריון הנתמכת בעמודי עץ עבים ומגולפים.
לאט לאט שקעה בנימנום...

בחלומה היא היתה שועל שנרדף על ידי כלבים באחו ירוק של עשב, היא שמעה את נביחות הכלבים וצניפות הסוסים. את החצוצרה וקולות הרוכבים המתקרבים אליה. מבוהלת חמקה לתוך ואדי קטן, רצה בכל כוחה, מבטה קולט רק את המטרים הספורים הבאים שאליהם היא מכוונת.
הנה הכלבים משיגים אותה, אחד מימינה , אחד משמאלה, ורבים מאחוריה, היא רצה מהר יותר ויותר, נשימותיה חפוזות ריאותיה זועקות לחמצן.
כשלפתע נתפסה רגלה הקדמית במלכודת והיא הוטחה באדמה הירוקה בלי יכולת לברוח היא רצתה לקרוא לעזרה, אבל רק יבבה שועלית נמלטה מבין שפתיה, היא היתה לכודה...

מלכת השפחות הקיצה בבהלה, מרגישה את הדופק הולם ברקותיה, את חזה עולה ויורד בנשימות מהירות, עיניה עצומת עדיין. זה היה רק חלום, זה היה רק חלום....
היא משכה אליה את זרועותיה הפרושות, רצתה להתכרבל בתנוחה עוברית מוגנת, אך זרועותיה לא נענו לה. ידיה היו קשורות אל עמודי העץ של המיטה.
וכך גם רגליה. היא היתה פרושה על מיטתה, כבולה לעמודיה, לבושה בשמלת המשי שלה ותו לא, בחדר אפלולי.
היא פקחה את עיניה בבהילות וסובבה את ראשה לשני הכיוונים.
בפינת החדר, שרוע בנינוחות על הכורסא הרכה, נחה דמות גברית, פניה מוצלות ובלתי ניתנות לזיהוי.
"בוקר טוב מלכת השפחות" אמרה הדמות "סוף סוף התעוררת".

לאחר שהמלך נטש והנסיכה התאדתה, נותרה לה מלכת השפחות לבדה בארמון.
בודדה שוטטה בחדרים ותהתה איך חלפה לה התהילה, והאם ככה חייבת להסתיים כל ממלכה.
ריפרפה בידייה על פני השמלות הרכות המאווששות, פרטה באצבעותיה על השוטים והמחבטים. ציירה בבהונותיה עיגוליה בלתי נראים על הרצפה הממורקת.

שקועה בשרפעים ופזורת נפש שקעה באמבט החם. מאמינה בכל מאודה שקריסת ממלכה היא לא סיבה להזניח את ההיגיינה האישית. פיזרה מעט מלחי אמבט וצפה נינוחה. ניחוחות עולים ומציפים אותה.
כוסית יין לבן מצונן ניצבה ליידה, והמלכה לגמה ממנה באיטיות, מניחה לאדי האמבט ללטף אותה ולחום המים להמס את שריריה.

בדמיונה נדדה לימים התמימים והמאושרים של הממלכה. והתאוותה בכל מאודה לחזור אליהם. חשבה לעצמה שתום כזה אינו יכול חזור, אבל אולי דברים אחרים יכולים לבוא.
אם רק עצמה את עיניה והתרכזה יכלה לשמוע ממש את קולות ההצלפה, את הגניחות הנלוות, את צעקות הכאב וההנאה, את צעדיו של הוד מלכותו....
היא זכרה את הימים שהצעדים האלה היו גולת הכותרת של היום. ההבטחה הנשגבת לאושר בלתי מתפשר, הנאה מובטחת ותענוג שאין לו סוף.
מזה ימים רבים נדם קול הצעדים האלה. אך מתוך געגועיה יכלה לדמות כאילו היא שומעת אותם, אם רק עצמה את עיניה.
היא עצמה את עיניה והאזינה בעיני רוחה. כן, כל כך פשוט לשמוע אותם, צעדים ברורים ובטוחים. צעדים של אדון. אך לפתע היתה נדמה שהמקצב שונה. משהו דקיק וכמעט בלתי נתפס. לא בדיוק צעדיו של הוד מלכותו...
היא פקחה את עיניה בפליאה.
היא עדיין יכלה לשמוע קול של צעדים מתקרב את דלת חדר האמבטיה....


המשך יבוא?

הוד מעלתו הכל יכול נכנס לחדר השמש בו אכלו השפחות שלו את ארוחת הבוקר שלהן. הצלחות היו עמוסות בכל טוב אך הן לא נגעו בפירור.
מבט אחד בעיניהן של הבנות הספיק לו להבין. הנקודות הירקרקות שבדרך כלל שטו בנינוחות בים של כחול הפכו לנוזל ירוק ורעיל, זה היה הצבע של ה-pms החודשי.
המלך הבין שאין טעם לקיים היום את תחרות ליצן החצר וישר אמר לעבד המסטול להודיע ברחבי הממלכה על ביטול.
"הכלבות שלי עצבניות היום?" שאל וחייך, "הן רוצות דם?"
הנסיכה הכנועה חשפה את שיניה ונהמה, מלכת השפחות נעצה בו מבט אכזרי ותופפה בציפורניה בעצבנות על השולחן.
המלך החכם ידע שיש ימים בהם הוא צריך להיות יותר רחום וחנון מהרגיל, ממילא הוא מפצה באכזריות מכופלת ומתובלת כשזה עובר והשפחות אסירות התודה הופכות עולמות כדי לפצות.

המלך שיחרר אותן מהכיסאות והשלשלאות וחיבר רצועות לקולריהן. "על ארבע זונות שלי!" ציווה בחיוך והוביל אותן אל חדר ההקרנה הפרטי של הארמון.
הוד מעלתו חיבר את המחשב לברקו ופתח שני חלונות אקספלורר. הוא נכנס לכלוב והקיש את הקוד של הנסיכה הכנועה ולאחר מכן של מלכת השפחות.
הוא אמר "יש לכן שלוש שעות לקטול את כל הדומים המזויפים, להוציא עליהם את כל העצבים".
הכלבות סוף סוף חייכו בסיפוק. הנסיכה חייכה את החיוך הכי מתוק שלה ושאלה אם יהיו הוצאות להורג בסופו של דבר.
המלך אמר שאם השיר שהן יכתבו בסופן של שלושת השעות ימצא חן בעיניו, הן יוכלו לבחור שלושה דומים שיקבלו את השיר לאי-מייל בתוספת וירוס קטלני במיוחד שימיס להם את המחשבים.
מלכת השפחות נשקה לכתפה של הנסיכה הכנועה ואמרה לו שזה עינוי אפילו יותר מוצלח מהוצאה להורג.
הנסיכה הייתה עדיין קצת מאוכזבת אז המלך הרשה לה לכתוב את השיר לפי המוזיקה של השיר האהוב עליה, שיר הסטיקר של "הדג נחש".

השפחות ניגשו לעבודה וכך נראית התוצאה:

דום הורס דורש סמרטוט
את ההתחכמות שלך אנצח
התקשרי מייד למספר הבא
את הישבן שלך אכסח
אין חינוך בלי כאבים
תלקקי לי ת'ביצים
כלבה מטפטפת זה הכי הכי
צ'מעי אני חם, תגעי כמה חם
אין סאביות כוסיות בעולם
הבוס שלך כאן
והוא כה חרמן
אז מה אם אני צעיר?
בלי מצבטים אין פינוקים
אני מלך המצליפים
יש לי זין בגובה הגולן
אין לך מושג איזה מדהים אני קושר
ארצה כלבה!
נשוי זה לא בוגד
אישתי יודעת ואני אוהב גם אותך
שפחה שעירה זה רע!
לאשתי לא אכפת שאקשור אותך
ימותו המזויפים!

כמה רוע אפשר לבלוע
מאסטר תרחם מאסטר תרחם
קוראים לי דום ואני מפ-מפלצן
כמה רוע אפשר לבלוע
מאסטר תרחם מאסטר תרחם
קוראים לי דום ואני במח מז-מזיין.



אל תבכו...הם כבר מגיעים...הוירוסים החמודים...

צהרי יום שישי. הנסיכה הקסומה ומלכת השפחות התמתחו להן בפינוק של צהריים על הספות שבחדר ההסבה הגדול.
שמלות משי מרופרפות, חושפות כתפיות חזיה דקות. שוליהן עולות גבוה על הירכיים, שובליהן נסרחים על הרצפה הממורקת.
משוחחות בעצלתיים, ממתינות לכל יכול , מלכן רב האון שישוב.
את הבוקר פתחו באמבטית שמנים ארוכה. באמבטיה הגדולה שיכולה להכיל שישה אנשים בנוחות. הקצף ביעבע סביבן וניחוחות של פירות יער.
טקס רחצת הבוקר כלל בדיקה הדדית משותפת. לראות שאין שערה אחת מיותרת על הגוף, לבדוק שהסימנים מאמש לא דהו..
הנסיכה בחרה לה חזיית משי ירקרקה, תחרתית וענוגה שתתאים לשמלה הצהבהבה שרצתה ללבוש.
המלכה בחרה לה חזיה שחורה שתתאים לארגמן שמלתה.
אהובה, אמרה מלכת השפחות, דומני שבחרת בחזיה הירוקה. ואם מלכת השפחות אינה טועה (והיא טועה לעיתים נדירות בלבד) הוד מעלתו הכל יכול אינו מעריך חזיה זו במיוחד.
הנסיכה רק חייכה. בידענות חייכה.
אוה...גנחה לה מלכת השפחות בהבנה, וניצוץ של שמחה ניצת בעיניה. את חושבת שעלי להכין את הקרמים והמשחות המרגיעות לאחר כך בהישג יד?

הבוקר התמשך בעצלתיים.
ארוחת בוקר קלה הוכנה ונאכלה בחדר האוכל. פירות טריים וגבינות משובחות ומיץ תותי בר טרי.
העננה היחידה שהעיבה על הבוקר המושלם הזה היתה חסרונו של הכל יכול, האחד והיחיד. צרכי הממלכה הרחיקו אותו משפחותיו המתגעגעות בבוקר זה.

ואולם ההמתנה השתלמה.
בשעות הצהריים נשמעו צעדיו של המלך הולמים במסדרונות. במגפיו השחורים והמבריקים פסע המלך אל החדר שבו המתינו לו שפחותיו.

לו הייתם מביטים בפני השפחות ברגעים אלו הייתם רואים נהרה של אור ניצתת בפניהן. אדונן הגיע.
בצעד יציב הוא נכנס אל החדר, סקר את נקיון הרצפות, את סידורי הפרחים על השולחנות ולבסוף גם את שפחותיו שקפאו על מקומן בציפיה.

יפה, זונות שלי, אמר הוד מלכותו.
נחתן היטב, התכוננתן לערב...
הוא עצר בדיבורו.
בעודו מדבר החליקו עיניו על פני גופה של הנסיכה ונעצרו על מחשופה. שם הציצה לה כתפיית חזיה ירקרקה מבריקה.
מבטו הקשיח. שביעות הרצון הנעימה שהיתה בו התחלפה לקשיות. קולו ירד באוקטבה שלמה.
בואי הנה! ציווה על הנסיכה.
הנסיכה התקרבה אליו במהירות כרעה לפניו והניחה ראשה לפני מגפיו. ראשה שעון על המרצפת.
לא, לא, קומי שאראה את חרפתך במלואה. איזו חזיה את לובשת? אל תמלמלי, דברי ברור!
את הירוקה הוד מלכותו. מלמלה הנסיכה.
ומדוע לבשת את הירוקה ? שאל הכל יכול.
מילמולי הנסיכה הפכו בלתי מובנים לחלוטין.
היא לא התכוונה הוד מלכותו התערבה מלכת השפחות , חומלת על אהובתה שנתפסה בקלקלתה.
הכל יכול פנה אליה - ואת לא שמרת ולא הזהרת? גם לך יש חלק באחריות למעשה. שתיכן תענשו.

על ארבע, שתיכן, עכשיו!
את הנסיכה גרר בשערותיה, והמלכה זחלה בעקבותיהם מנסה להדביק את צעדיו הנמרצים.
לחדר ההוא שנשמר להזדמנויות מיוחדות בלבד. שהקירות בו מרופדים בחומר מבודד.
הנסיכה נקשרה בשתי ידיה לשרשראות שהשתלשלו מהתקרה רגליה חופשיות, שמלתה נקרעה מעליה והיא נותרה בתחתני המשי שלה ובחזיית הכלימה שלה.
מאי שם שלף המלך מספריים גדולים והורה למלכה לגזור את החזיה מעל גופה של הנסיכה.
לאט לאט- הורה - קודם את הכתפיות, אחר כך את גביעי החזיה, אל תזהרי עליה , אם היא תפצע זו אשמתה.
המלכה גזרה בזהירות במספריים המגושמים מנסה להמנע מלפגוע בעורה העדין של הנסיכה.
לאחר מכן נגזרו גם התחתונים והנסיכה נותרה בעירום.
רועדת כולה.
המלך הניח שוט זנבות בידי המלכה והורה לה להתחיל במלאכת ההצלפה. ביודעו עד כמה זה קשה למלכה ועד כמה יסבלו מכך שתיהן.
כך , המלכה ניצבת מאחורי הנסיכה ורב האון מאחורי המלכה.
כל הצלפה בנסיכה מוערכת על ידיו, ואם אינה נראית לו מספיקה הוא מדגים למלכה, על בשרה שלה את העוצמה והכיוון הרצויים לו.
הצלפה.
אנחה.
על עור הנסיכה מופיעים פסים אדמדמים.
הערכת העוצמה.
לא מספיק, זונה! את חוששת עליה? הנה תראי למה מתכוון המלך.
הצלפה.
גניחת כאב.
על עור המלכה מופיע פס אדום לוהט.

עוד הצלפה ועוד הצלפה ועוד ועוד.....
אין טעם בספירה, זה לא יפסיק לפני שהוד מלכותו יהיה מרוצה.
לאחר נצח שלם הורה המלך להפסיק את ההצלפות. המבט ההזוי בעיני שתי שפחותיו סיפק אותו.
הוא חיבר אזיקי עור לידייה וקרסוליה של המלכה מצמיד אותם יחד ומאלץ אותה לתנוחה עוברית מקופלת על הרצפה.
אזיקי מתכת לנסיכה וגם היא שוכבת מקופלת על הרצפה. פנים אל פנים עם המלכה.

תנוחו היטב זונות שלי, אמר המלך רב האון.
אנחנו עורכים מסיבה הערב.
יצא וסגר את הדלת.
משאיר את שפחותיו להמתין באפלה גמורה.

אל תבכו..... הם כבר חוזרים!

הנסיכה הכנועה התעוררה מיד חמימה שטיפסה במעלה ירכה, משקלו של הוד מעלתו הכביד עליה עכשיו והיא התקשתה לנשום. כל גופה כאב מניקיונות אמש ושינה אזוקה במיוחד. מלכה לחש באוזנה שתתעורר, יום פינוקים מפואר מחכה לה.
הוא התרומם ומלכת השפחות שכבר הייתה ערנית ומשוחררת התירה את הרצועות מידיה ורגליה של הנסיכה הכנועה..."הברזילאית מגיעה היום" היא לחשה באוזנה של הנסיכה.
הנסיכה הכנועה הייתה מאד מרוצה, היא אוהבת שהברזילאית מגיעה, אפילו שהיא מפחידה אותה קצת אבל מלכת השפחות ומלכה תמיד שם כדי לדאוג שלא יאונה לה כל רע.
הנסיכה הכנועה ומלכת השפחות נכנסו לחדר האמבט המלכותי ורחצו זו את זו לקראת היום המפנק. לאחר שעה הן נכנסו לחדר הטיפולים, כולו ריחני ומלא נרות נעימים שדולקים ובמרכזו שתי מיטות גניקולוגיות, ליד אחת ישבה הברזילאית, דומית לסבית מפחידה ומשופמת וליד השנייה הדוסית, האסיסטנטית של הברזילאית והסאבית שלה.

המלכה והנסיכה התיישבו במיטות שלהן והנשים האחרות קשרו אותן ברצועות עור עבות ברגליהן ובידיהן. הדוסית התחילה בטיפול מניקור ופדיקור מפנק אצל מלכת השפחות ואילו הברזילאית עשתה לנסיכה מסכת דבש ושקדים ריחנית ונעימה, האווירה הייתה נינוחה ורגועה אך השתיים ידעו שהפינוק האמיתי עוד לא התחיל, טיפולו של המלך ולבסוף הפרס הכי גדול, טיפול השעווה הברזילאי...

הוד מעלתו נכנס סוף סוף לחדר, הוא הצמיד מצבטים לפטמותיהן של שפחותיו, החדיר לישבניהן באטפלאגים קטנים וויברטורים אלחוטיים לכוסים המלכותיים. הנסיכה התקשתה לא לזוז והיא ידעה שמלאכת הפדיקור ללא תזוזה תהיה קשה שבעתיים למלכת השפחות, היא ידעה שכל גופה רועד בשניות אלה כמו שהיא רועדת.

הצלפה אכזרית העירה את הנסיכה מאפיפותה-עפיפותה, "לא לזוז!" צעק המלך והיא קפאה במיטתה.
לאחר כמה דקות הנשים התחלפו והנסיכה קיבלה עכשיו טיפול מניקור ופדיקור, היא רעדה ורצתה לצרוח, מתאפקת לא לגמור ולא לזוז, המלך התקרב לאוזנה ולחש "שלא תעיזי לגמור". היא ניסתה לדמיין את מלכת השפחות ומאחר וזו שתקה, והיא הרי ידועה בצרחותיה, היא המשיכה לשתוק ולהתאפק, יודעת שהפרס האמיתי מתקרב וחבל לגמור לפני. לשמחתה מלכה הכול יכול ידע מתי להפסיק את רטט הוויברטור כדי שלא תתפוצץ.

הפעם הנסיכה הכנועה זכתה לקבל את הפרס ראשונה, היא תמיד תהתה אם עדיף להיות הראשונה או האחרונה אבל הפעם היא הרגישה שהיא לא יכולה יותר להתאפק...
הברזילאית ניגשה אליה ופיזרה על ערוותה טלק ריחני, היא שלפה את הפלאג והוויברטור והנסיכה הרגישה חלולה, כל גופה נואש כבר להוד מעלתו. היא הרגישה אותו נעמד בין רגליה ומתכונן, הברזילאית החלה למרוח שעווה רותחת סביב כוסה הבוער ואז בשנייה ששמה את הבד כדי למרות את השיערות, החדיר הוד מעלתו שתי אצבעות לתוכה ואונן לה בכל כוחו, הנסיכה הרשתה לעצמה לצרוח מהנאה ומכאב המריטה, מתאפקת לא לזוז יותר מדי וכמובן לא לגמור...
לבסוף, כשהברזילאית סיימה את המריטה היא זעקה, "אדוני, המלך הכול יכול, נסיכתך הכנועה מתחננת לגמור!"
המלך התכופף כלפיה ומעך בחוזקה את המצבטים שעל שדיה בחוזקה, "תגמרי זנזונת שלי" הוא אמר ותקע בה את איברו האימתני בעוצמה, היא גמרה תוך שניות והאורגזמה הייתה מופלאה וארוכה כל כך, היא כמעט התעלפה מעונג...

אל תבכו...הם כבר חוזרים!

לאחר,שהוד מלכותו סיים את עמל יומו, הכולל את ניהול ענייניה הפיננסיים של הממלכה, ועוד כמה טלפונים בענייני עסקיו, הוא נפנה לבדיקת עמל יומה של הנסיכה הכנועה.
הנסיכה הכנועה טרחה כל הבוקר בממלכה, למען נקיונה והברקתה. בעוד מלכת השפחות יצאה את הממלכה לקניות, הנסיכה הכנועה הבריקה כל מרצפת, כל חלקת חרסינה, כל בדל יצוע וניערה מהממלכה את מעט גרגרי האבק שנאספו בה מיום אתמול.
הנסיכה הכנועה המתינה להודמלכותו בפתח הממלכה.
על ארבע, מצחה נטוע היטב במרצפת שלפניה וכולה ציפיה לבואו של הוד מלכותו.
הוד מלכותו חיבר לצוארה הענוג של הנסיכה את קולר הניטים ורצועת ההולכה, אזק את ידיה ואת רגליה באזיקי מתכת המחוברים ביניהם בשלשלת כבדה.שלשלת זו התחככה בדגדגנה של הנסיכה עם כל תזוזה.
ההוד מלכותו הוליך את הנסיכה אל המטבח , אתר חשוב מאוד בממלכה ומקור בריאותם של חבריה.
עיניו אורו למראה הכיור המצוחצח , השיש המבריק והכלים הנקיים בארון.
הוד מלכותו פקד על הנסיכה ללקק מרצפת אחת והנסיכה ליקקה בתאווה את כולה משאירה את לחות לשונה עליה.
הוד מלכותו היה מרוצה . המרצפת המלוקקת היתה מלוכלכת משאר המרצפות שנוקו, היינו הנסיכה השקיעה הפעם ולא התעצלה.
הם עברו לחדר השינה, ישבנה של הנסיכה הוצמד ,בהוראה ,למצעי המשי המבהיקים. הוד מלכותו ידע שמצעי המשי אמורים להיות חלקים , לפחות כמו ישבנה הענוג והצחור של הנסיכה . ותוצאות הבדיקה העלו חיוך על פניו.
בחדר האמבטיה, הספינק הוד מלכותו בישבנה של הנסיכה הכנועה בדיוק שבע פעמים.
גוון ישבנה המוספנק בכמות זו, אמור היה לתאום את צבע הג'קוזי המקורי ואכן כך היה.
מרוצה עד עתה הוליך הוד מלכותו את הנסיכה לחדר השירותים. ראשה הוכנס עמוק אל תוך האסלה עד שלגמה כמות מספקת של מים ,שתראה שהאסלה נקיה ומצוחצחת.
מרוצה מתוצאות הבדיקה הוליך המלך את הנסיכה הכנועה אל עבר הסלון, להעניק לה את הפרס הגדול על מאמציה ועל היותה כה רצינית במטלותיה.
אך הויה !!!! זוית עינו של הוד מלכותו פירכסה בזעזוע, מהמראה שנגלה לעיניו. הוד מלכותו התיישב בכורסת המלכות, מנסה לכבוש את זעמו, מנסה להרגיע את נפשו הסוערת ומנסה לעכל כיצד הנסיכה הכנועה, זו שכה טרח בטיפוחה וגידולה (למכירתה לדום הראוי בבוא היום) עוללה לו כדבר הזה.
ציפורן הקמיצה בכף ידה הימנית שרוטה היתה, והוד מלכותו לא ידע את עצמו מרוב צער ועלבון.
הנסיכה הכנועה ,התנצלה כמובן אלפי סליחות, התחננה לרחמים, הבטיחה הבטחות, אך ידעה שעונשה קרב ובא.
הגאג נקשר לפיה. חגורת הצניעות נעטתה על אגנה . ונזירות ממגע ליממה שלמה הושתה עליה כעונש.
מלכת השפחות ,לעומת הנסיכה, חזרה מיום הקניות ושלל רב בשקיות הניילון.
היא לא שכחה כמובן להביא להוד מלכותו את משקה האלים שלו, שוקו יטבתה בטעם קרמל.
הוד מלכותו נרגע בכורסתו עת מלכת השפחות ינקה אל גרונה את זרעו רב האון . ובאה השלווה על הממלכה

אל תבכו,הם כבר חוזרים....!

הוד מלכותו הקיץ לרגע מנמנומו כדי להנות ממראה של הנסיכה , המלקקת את מגפיו.
ראשה של מלכת השפחות ,הדום למגפיו,רעד קלות.
מה רצונה של מלכתי ? האם שוב תקפה רגש הלחות המציפה את מבושיה?
מלכת השפחות הודתה בקולה הענוג,הכמעט תמים, אך התמיד זנותי ,שאכן רטיבות היא זו המבעבעת בין רגליה.
מורגל בשכאלה,הוד מלכותו הורה לה באצבעו לקרב את ישבנה למגפיו, ואת ראשה לאיברו הזקור תמידית.
היא כבר ידעה מה לעשות מורגלת בתפקידה ,התנפלה על איברו הזקור ומלא הדם בתאווה בלתי נשלטת.
סטירת אימים נחתה על פניה . והוד מלכותו הרעים בקולו.
מלכת השפחות שכחה את נימוסיה? יש סדר בעולם ויש סדר בעבודתך.
מלכת השפחות ,נכלמת, מבוישת, הבינה את טעותה והחלה ללחך ברוך את אשכיו המלאים וחיוך של אהבה מילא את שפתיו של הוד מלכותו.
הנסיכה המשיכה במרץ בהברקת מגפיו, תוך כדי כתיבת הצעות לנוהל תחרות ליצן החצר 2.
מלכת השפחות הפסיקה לרגע מליחוכה, מתחנחנת,מתחננת , ביקשה מהוד מלכותו את אישורו למלא פיה באיברו.
הסי זונה ,אמר הוד מלכותו. משעמם להוד מלכותו ,ועלייך ועל הנסיכה לערוך את תחרות ליצן החצר 2 ,מהר ככל האפשר. ליצניות יתקבלו גם הן בברכה, בפרט אם פיהן מורגל בתנועת איבר שוגלת בתוכו.
כן הוד מלכותו, השיבו מלכת השפחות והנסיכה בנעימות.
כן יהי רצון.

אל תבכו,הם כבר חוזרים... !

מנקודת מבטה של מלכת השפחות הענוגה, היה שמץ של הגזמה בריסוק המטרד הצווחני לכדי רסק ירקרק, אחרי הכל היא אמרה שהביאה חומר טוב, ואם אמרה הצווחנית, הרי חובה עליה - מלכת השפחות, כשפחה טובה ונאמנה למלכה, לדגום את החומר ולדווח להוד מלכותו הכל יכול, האם החומר תואם את מידותיו.
על פחות מהטוב ביותר עבור מלכנו לא מתפשרים בממלכה שלנו!
ומלכת השפחות, מוכנה לעשות כל שידרש על מנת להבטיח שהוד מלכותו יתענג על הטוב ביותר.
אסירת תודה לנסיכה הקסומה, על שהצליחה לחסוך ממנה ליקוק מגף גם בפעם הזו, קמה המלכה שבשפחות ונשקה לנסיכה ברוך שהשכיח לרגע את עניין 'ליצן נולד 2' מלב הכל יכול.
"ירשה הוד מעלתו לשפחתו לחפש עבורו את החומר עליו דיברה הצווחנית" לא שאלה, אמרה.
והוד מעלתו נעתר , למורת רוחה הגלויה של הנסיכה.
את שאר הדיונים לגבי מקום האודשנים, הקריטריונים החשובים שעל פיהם יפול דבר- מלכת השפחות אינה זוכרת....החומר אכן היה משובח!

אל תבכו , הם כבר חוזרים...!