התנשקנו.
אחרי חודשים של ציפיה, של כמיהה,
כמה חיכיתי לרגע בזה, כמה פינטזתי עליו, כמה ציפיתי לו,
כמה השתוקקתי לטעום אותו...
והרי מהי נשיקה? היא הרבה יותר משפתיים שנפגשות,
היא מכילה תשוקה חייתית, מעבירה בנו גלים של חמימות,
תחושות של אופטימיות לקראת העתיד לקרות..
יש בה יותר אינטימיות ממאות זיונים (סליחה על השפה הבוטה),
יש בה משהו... כמעט אלוהי.
והנה... זה קרה.
ערב אחד בעוד מסיבה במקום הכי נחשב בתל אביב - זה קרה.
הרגשתי חיה. כמו שאמורים להרגיש בחיים העלובים האלה.
בחיים לא לקחתי סמים ואני לא שתיינית ופשוט הרגשתי פשוט ב"היי" מטורף!!!!!!
הלב דפק בחוזקה, הרגשתי ממש את הדם זורם בעורקיי...
עוד רגע והייתי פשוט מתרוממת מעל הרצפה... מרחפת באוויר...
והוא? הוא נישק כמו שרק הוא יכול...
בעוצמה, באגרסיביות... אבל גם בעדינות שהוא מכיל.
האל היווני שלי.
חזרתי הביתה ונכנסתי להתקלח. התיישבתי עם המגבת על המיטה. המחשבות רצות.
רצות מהר ואני מנסה להכיל את כולן.
אחרי שעה החלטתי להיכנס למיטה. הגוף עייף ומותש, אבל הראש בשלו... לא רוצה להירגע...
שוכבת במיטה, מביטה לעבר השעון..
כבר 05:00... עוד שעתיים צריך לקום לעבודה... אבל מי יכול בכלל לחשוב על הדברים האלה?!
אני במקום אחר... במקום ללא זמן... ללא מגבלות... רק אני והוא קיימים בעולם הזה..
תיכף תזרח השמש, ועימה ייגמר היום הזה. היום בו הוא נישק אותי.
המשך יבוא...
(ספויילר - הוא לא יהיה טוב... כי בכל זאת, אנחנו בכלוב, ביתם של הכואבים והמדממים...)
לפני 12 שנים. 28 בינואר 2012 בשעה 19:00