שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mary's

לפני 5 שנים. ראשון, 16 במרץ 2014, בשעה 18:31

 

 

אין כמו שיעור יוגה על הבוקר, כדי להחדיר לראש רגשות נחיתות ופקפוק עצמי. כולם מצליחים להתקפל לתנוחת צפרדע ולעמוד על הידיים, כשכל הגוף מכווץ בהיפוך ומקופל כמו עטיפת מסטיק, ורק אני לא. "מה לא בסדר איתי?" אני חושבת לעצמי, מדוכאת, אחרי השיעור. "למה אני לא יכולה לעמוד על הידיים מקופלת כמו עטיפת מסטיק כמו כולם? למה?!?". בא לי לבכות. או יותר טוב - לשבור משהו ולהרוס אותו עד היסוד. אני בועטת באבן קטנה בכעס, מתוך תסכול, ואחר כך מנחמת את עצמי בכך שלפחות יש לי ידיים, ויש בעולם אנשים שאין להם ידיים - נגיד, גידמים, או קטועי גפה - והרבה יותר קשה להם לעמוד על הידיים בצורה הזו. אני חוזרת הביתה במצב רוח לא מרומם בכלל, למרות הניצחון הקטן שנחלתי ביחס לגידמים. מבצעת גיחה קצרה לצ'ט. מישהי מבטיחה לשלוח לי תמונה של התחת שלה. הנה – משהו משמח, שלא נאמר, תוכן לחיים. לדאבון הלב, אני לא מספיקה לפתוח את המייל כדי לעיין בו, וכבר עליי לצאת לפגישה. לא נורא, אני מסוגלת לדחוק סיפוקים. כמה דקות מאוחר יותר, אני כבר יושבת בחדר המתנה אלגנטי למדי, מעיין טרקלין מרוהט ברהיטי עץ כבדים, שטיח בגוון חרדל ומנורה לבנה גדולה, המאירה את החלל באופן מדויק, ממתינה שיקראו לי, ובינתיים נכנסת למייל להביט בתמונה, סקרנית עד קצות אוזניי. הגברת הנכבדת מקדימה ופותחת באזהרה, בדבר היותו של התחת שלה "לא קטן, בלשון המעטה" וכן "מקור לתסביכים רבים". אני קצת מתגרה מדברי הפתיחה, מצפה לישבן מפלצתי, או חצי מפלצתי, לכל הפחות, ופוגשת, לא בלי זעזוע, בישבן הרבה יותר קטן משלי!

"ביצ'..." אני פולטת בקול, עיניי שקועות במסך האייפון.

"מי, אני?" מחייך אליי גבר בחליפה, איתו אני אמורה להיפגש.

"אה, לא, לא" אני צוחקת במבוכה ומסתירה את המסך. "קראתי מאמר פוליטי" משקרת בלי בושה, ומתבלת בפרטים, באמינות שמפתיעה גם אותי, "של אורי משגב. על עופר שלח. שליחי ציבור...זה תמיד מכעיס כל-כך..."

"לגמרי" הוא מסכים איתי. גבר לעניין. אנחנו מפטפטים קצת על כמה נורא המצב ואחר-כך אני עוקבת אחריו לאחד החדרים, כשתמונת הישבן הקטן, הלבן והחמוד שלה רוקדת אצלי בראש. בחדר הישיבות ממתינה אישה, שאתם אולי הייתם מוצאים אותה רגילה למדי, אבל ... יש לה שיער שחור, קצר, גזור בקפידה, ועור בהיר כל כך, ואף זעיר, זערורי, ושתי עיניי שקד בהירות גדולות, יוקדות, פעורות בחן לא נגמר, המביטות בי בעניין. כשהיא נעמדת, אני שמה לב שהיא נמוכה ממני בכמעט חצי ראש, ושהיא לובשת חליפה מהודרת כהה, אך קצת מהוהה, אפילו מעט מרופטת, כזו שעברה יותר מדי כביסות, דבר שמוצא חן בעיניי, כי אני מיד מדמיינת אותה כמישהי שפילסה את דרכה מעלה בכוחות עצמה, כזו שטומנת במעטפה מדי חודש, באצבעות דקיקות, רועדות, דולרים למשפחה שלה, באוקראינה, שם יש לפחות 7 ילדים של אחיותיה אותם היא מכלכלת בנדיבות רבה, ובינתיים חוסכת מעצמה כל מה שאפשר, והיא בכלל לא רוצה להיזכר בתקופה בה הייתה סטודנטית לכלכלה, ונאלצה, שלוש פעמים, לשכב עם גברים בשביל כסף, כי לא נשאר לה מספיק לשכר דירה ולחשבונות, ובאותו הזמן בדיוק אחד הילדים האוקראיניים היה זקוק לניתוח דחוף, בשל דלקת התוספתן, או גידול בקנה הנשימה, והיא הצילה אותו, קצת כמו סוניה מ"החטא ועונשו", זונה נאצלת. אני מחייכת אליה ברוך, בהבנה, וחרף העובדה שחלפו 10 שניות מאז שראיתי אותה, מתחילה להתאהב בה עד כלות ולתכנן חופשה משותפת, רק אני והיא, בקריביים או בוונציה, איפה שהיא תבחר. היא מושיטה לי יד ללחיצה. איזו חמודה. יש לה לחיצת יד חלשה, נרפית, שמיד גורמת לי לחשוב שיד כזו אפשר לשבור בקלות – לא אני, חס וחלילה, אני רק מציינת, שאפשר לשבור בקלות -  וזהו, המשך השיחה חולף בנעימים, כשאני מביטה בה ובו לסירוגין, ובינתיים מדמיינת אותה משופדת על חנית, ערומה ונאווה, כמו שראיתי בבנקוק, באחד השווקים, שעושים לעקרבים רגע לפני הטיגון, פשוט דוחפים להם מקל לכל האורך. אין לי מושג למה חשבתי דווקא על זה. אני חולמנית ומתאהבת בקלות – אני גוערת בעצמי בדרך הביתה - וזה לא טוב, לא טוב בכלל. מאוחר יותר, בבית, אני פושטת את הבגדים וחוזרת לשתי תמונות נוספות ששלחה לי הגברת מהצ'ט, הפעם של החזית. בתמונות היא שוכבת על צדה ומציגה זוג שדיים קטנים, זקורים, שכוח המשיכה והזמן לא הזיקו להם, פטמות בהירות ועור של מלאך. אני מתאהבת גם בה, בו במקום, במלוא העוצמות הנפשיות הכרוכות בכך, ברגשות עזים, עם צביטה בלב וכאב בסרעפת, וברגע של יצירתיות מדביקה את הראש עם השיער השחור הקצר ועיניי האיילה המהפנטות של הגברת ממקודם, לחזה השמיימי שנח אצלי במייל, מניחה את הדמות גונחת על פרוות מבהיקות של שועלים, ארנבות וזאבים, מאוננת על זה קצת ואז מכינה לי סנדוויץ' ושוכחת משתיהן.

אדון שפחון​(נשלט) - אין כמו סנדוויץ'
לפני 5 שנים
Mary Jane - ח (:
לפני 5 שנים
subtal​(נשלט) - על מה את מ[ת]אוננת? איזו כתיבה שוטפת! כל מורה ליוגה היתה מתקנאת בגמישות שלך כאן!
נוסף על כך, אני חושב שגם אני "חולמנית ומתאהבת". גזרתי והדבקתי את הביטוי למסמך במחשב, בלי לשאול לרשותך.
לפני 5 שנים
Mary Jane - אתה חייב לי שתי מילים.
לפני 5 שנים
subtal​(נשלט) - רכושנית אחת. לך מותר לגזור ולהדביק פיסות מציאות, וכשמדובר בשתי מילים פרי עטך את נזעקת?
גרררר@#$! בפעם הבאה, לא אתוודה. זה מה שיהיה.
לפני 5 שנים
Miss Hide - תמיד תמיד תמיד אני מחכה לפאנץ' ליין שלך!
לשמחתי כי רבה, את אף פעם לא מכזיבה :)

לפני 5 שנים
Mary Jane - (:
לפני 5 שנים
פייה{O} - פעם, לפני נצח, גם אני ידעתי את התנוחה הזאת ביוגה הצפרדעית על הידיים. רק אומרת.
לפני 5 שנים
Mary Jane - עוד סיבה לחלום עלייך.
לפני 5 שנים
פייה{O} - עד לסנדוויץ׳ הבא ;)
לפני 5 שנים
Mary Jane - אצלך זה מקרה שונה בתכלית ושום סנדוויץ' לא יעזור לי. מעבר לפנטזיות ולשאר הבלים, ולמרות המרחק שבינינו, האמיני או לא, את חשובה לי - כחברה, כאדם וכפייה.


לפני 5 שנים
a little different - }{
לפני 5 שנים
Mary Jane - }{
לפני 5 שנים
Ltl​(נשלטת) - מ'זתומרת "ישבן הרבה יותר קטן משלי"?? עשית לי חשק לסנדוויץ :)
לפני 5 שנים
Mary Jane - ((:
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י