אם רק יכולתי לצעוק ושכולם יקשיבו

אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל....

אני מחליף בגדים ומתיישב מיד לידך, לא זז בלי אישור. הברכיים מונחות על השטיח וכפות הרגליים כבר מתחילות לכאוב, אני לא מצליח להישאר הרבה זמן במצב הזה, אבל אותך זה לא מעניין. אני מוותר ונשכב על הספה, אבל מיד בתנועת ראש חדשה, את פוקדת עלי לחזור, לחזור אל מקומי הטבעי. לצידך, אבל בדרך שלך. עוברות להן הדקות, לא יודע כמה... ואת פוקדת עלי:" לך להתקלח ושים את הבאט-פלאג הבינוני". אני נשמע להוראות המלכה, ואחרי ניקוי ומקלחת אני מכניס את הפלאג בעדינות. התחושה מדהימה, מצפה בכיליון עינים לרגע שבו הוא נשאב פנימה כמו אל תוך חור שחור ומאחוריו נסגרות השפתיים של פי הטבעת. תחושה עילאית.
אני מחכה לך, שוכב על הגב על הספה כפי שביקשת.
את חוזרת מהחדר ומורה עלי להתהפך על הבטן, פתאום, את תופסת את ידי מאחור ואוזקת אותן מיד, לפני שאני מצליח לשאול מה עושים, כבר יש כדור סיליקון של מחסום פה נעוץ עמוק מאחורי שיניי.
את הופכת אותי שוב על הבטן, פותחת קונדום, ושמה אותו בצורה מאובטחת על הכלובון, "אנחנו לא רוצים ללכלך נכון?" את שואלת בניבזיות.
מהמגירה את שולפת את אקדח העיסוי, ומתחילה לעבור על גופי, תחילה בעדינות... ולאט לאט מגבירה את עוצמת הרטט...
אני לא מצליח לחשוב, בקושי לנשום....
אני מתחיל להתפתל, מאבד את השליטה על גופי...
אני מרגיש את הפלאג עמוק בפנים, כאילו הוא נשאב עמוק יותר ויותר אל תוך גופי... אבל את? את לא תוותרי לי כלכך בקלות.
תופסת את השרשרת בין האזיקים ומושכת אותי לישיבה על הברכיים, ואז....
את מעבירה את אקדח העיסוי במלוא עוצמתו על פלחי העכוז שלי, שולחת את ידייך ונותנת סטירות שמשאירות סימן, כדי שכולם יידעו למי הוא שייך.
הרטט העוצמתי גורם לפלאג לרטוט, אני כבר לא שולט על דבר בגופי...
את מחזירה את הרטט אל הכלובון, ומצווה עלי להתחנן אלייך, להתחנן שתאפשרי לי לגמור..
מבעד למחסום אני מנסה להשחיל את המילים, אבל את רואה בעיניי את הטירוף, את חוסר האונים...
ולבסוף את מרשה...
אני גומר חזק, והמון.. אל תוך הקונדום המכסה את הכלובון.
משחררת אותי ומצווה עלי לנקות הכל...
הפעם, אין צורך שאטעם את פרי יצירתך, הפעם אני משוחרר.
אין לי ברירה, אני מנצל את הנקודות, אלו שעבדתי כלכך קשה להשיג... מנצל אותן ללילה אחד של חופש מהכלוב...
אני מתנקה, נשכב על הספה, ואת מחבקת אותי ועוטפת אותי ברוך...
ולוחשת לי באוזן, "אני אוהבת אותך, זאת רק ההתחלה"

מחכה שיעשו בי שימוש... 

כמה כיף לקום בבוקר ככה.... 

לא מבין את רוב הכותרות שאנשים נותנים פה... 

אני מבין את החופש היצירתי, את הרצון להיות "קול".... אבל בחייאת, לפעמים זה פשוט מוגזם.

כרגע, יוצא ממני הקול הכי שיפוטי, מתנשא, חצוף ומגעיל שיש.. אבל האמת היא? שלפעמים זה כל מה שאני רוצה להיות...

נמאס לי שכולם חושבים שאני חמוד או מתוק או מרשמלו... 

אני רוצה לפעמים להיות זבל מגעיל, מאצ'ו כזה שחושב שרק בגלל שהוא מסתכל על אישה היא תגמור ותרוץ להתחיל איתי... 

אבל אני לא כזה, ואני לעולם לא אהיה כזה.. כי בסוף, אני חמוד, אני מתוק, אני מרשמלו.. 

ויותר מהכל אני בעל אישיות מרצה... 

איך אשתי אומרת? אני הדובי הזועף שלה..

מנסה להיראות קשוח אבל בפנים אני כמו שמיכת פוך נעימה ומחבקת.. 

בקיצור... 

אנשים? תהיו מי שאתם, תפסיקו לנסות לרצות את כל העולם או לשים איזו מסיכה של קשיחות כי "זה מה שהחברה שלנו דורשת"...

תהיו אמיתיים עם עצמכם. 

זהו,סיימתי להיות מתנשא, שחצן וזחוח... לפחות בנתיים 

❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️