מילים שמנסות לגעת...בנשמה

האורך כן קובע במקרה הזה.

מכל מלמדיי השכלתי.

אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא

לכל אוהביי השתיה החריפה למינייהם. (לא ממש אני.)

ללא מילים.

אוהבת את העיסה הזו הנקראת דייסה. מכל המינים מכל הסוגים. אוכל מנחם כזה למזג האויר שכזה. דייסה, ככה פשוט, ככה טעים. מי אמר אני ולא קיבל? 

כי ככה אוהבת להתחיל את הבוקר.

יום כזה, מלא בניחוחות. בצהריים קדירה מלאה בבשר משובח וירקות שורש שהפיצה ניחוחות בכל הבית ועכשיו, סתם כי בא לי, עוגיות חמאה מדהימות ועוגת מייפל אגוזים. יום כזה, פינוק לבלוטת הטעם ועוד. בתאבון. פולניה פולניה, נרגנת, מבשלת, גם יפה וגם אופה. נקודה. וסקס....ו אהבה... נו, הגזמתם!  

כשאני מייחלת למישהו, חושבת שהוא ראוי ומיוחד, זה לא מספיק. חייבת, צריכה שהוא ייחל אליי באותה המידה, שיראה בי, אותי כראויה  בשבילו, שיתן לי להרגיש את התחושה הזו שכשאני נוגעת בו זה מעבר למגע הפיזי. צריכה, רוצה את הסינרגיה הזו ההדדית של שניי עולמות רחוקים כל כל וקרובים בו זמנית. לכזה אני מייחלת ומאחלת למצוא. הנה אמרתי.

מרגישה את עצמי כמו טופי. העטיפה שמכילה, פשוטה(אין צורך ביהירות). מבפנים מתוקה מתוקה. דביקה. כמו טופי ובלתי ננגסת.