בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תנודות לא רצוניות

לפני 12 שנים. 8 בפברואר 2012 בשעה 7:12

אחרי המבול
אנחנו מתנקזים למטה
מתחבטים באפשרויות של צמיחה
אחרי המבול
עם רגליים על הקרקע
כה לבד , בלי אשמה
כשהחלקים התפזרו
נותרנו שבויים של המתמטיקה
אין ספור משוואות
בין אני ואתה
כן אחרי המבול
יקירי , ישנם דברים שלא הרסת
מתחבטים באפשרויות של צמיחה

לפני 12 שנים. 4 בפברואר 2012 בשעה 7:38

מה שעובר דרכי הוא צליל
מה שמכסה אותי הוא צל
מי שמכשפת היא השמש
רוצה להפוך את כל הקרח לדם

מה שעובר דרכי הוא צליל
מה שמנחם הוא ירח
כל מה שנוזל הוא כאב
מרחף מעליי באין כוח משיכה


לפני 12 שנים. 1 בפברואר 2012 בשעה 22:50

i see the pain in their eyes
denying all sense of compassion
the tales of a savior , their christ
no ray of light , false inspiration
and in the house of your god
im being blamed at public urination
see as i bleed , in my cries
i fail again to comprehend the hole in my refelction

M

לפני 12 שנים. 1 בפברואר 2012 בשעה 7:01

השמש נמסה אל קו האופק
כל הקטבים הופכים ליין
אין עוד מקום פנוי
לאורגניזם שלך

ואת חסדיך
תלית במושיע שבספרים
וכל פחדיך
פיטמו כל לילה את השדים
ולא בחרת
לשאת תפילה אל תוך גוף זר
משהו בי נותר
לא חסין לזחילותייך

לפני 12 שנים. 31 בינואר 2012 בשעה 22:35

יש תחושה שאני מאבד את זה
אני מרגיש את זה לאט לאט נוזל
ו"זה" חסר צורה
ומתאדה אל תוך חלל חסר ירח
אמרת שתוכל ללוות אותי
גם כשאזדחל אל תוך החשיכה
כישפת אותי להתמסר לנתינה האינסופית
לא מיישרים מבט אל עבר קו האופק...

רוכבים על הספירלה
תמיד יהיה לי מה לתת
בועט , שורט , בועט , דוחף את זה החוצה

לפני 12 שנים. 31 בינואר 2012 בשעה 22:16

אני בוחר עלטה
ועיניי
רצו לראות אחרת
האם אנו נשאב
לתחתית הבור

F

לפני 12 שנים. 31 בינואר 2012 בשעה 6:35

מה שמגיע כמו תפילה
מתברר כשקר באפילה
וכשהאור מתפזר בחלל
אני מוצא את עצמי , מנותק
מתכחש לכוחות המשיכה

i

לפני 12 שנים. 30 בינואר 2012 בשעה 6:43

am i
the money i make
the connections i break
the air that i take - to move forward
am i
indifferent for all cries
the believer of lies
ten thousand smiles
as i try - to move forward

לפני 12 שנים. 4 בינואר 2012 בשעה 22:58

אני לא יכול לכתוב
או לשיר
את מה שיש לי בפנים
הם עושים את זה טוב יותר

והמימד הפיזי ממשיך להעלם
לא לקבל הכרה
הניתוק האנושי שכפיתי על עצמי
או שאולי נכפה עלי
פורט על עצב אחר עצב
ואותה המוסיקה שמלווה אותי
גוררת היא גופה חסרת חושים

לפני 12 שנים. 3 בינואר 2012 בשעה 17:28

לא היה לי מושג
כמה יהיה לי קשה למצוא
מישהי לישון איתה בלילה