רוצה להאמין לעצמי, שהכל נפלא, אבל אני יודע שלא הכל טוב. יותר מזה אני מבין שלעולם לא יהיה מושלם.
אז מה אני רוצה מעצמי? אני חושב שכשיש לך ילדים יש לך אחריות.
אתה לא יכול לעזוב אותם כך סתם באמצע החיים?
ואז תמיד אתה שואל את עצמך, אני זוכר את זה בהודו, עושה דרך, ששני אומנים אוסטרים, שאני סידרתי להם בעצמי את הנסיעה הזאת - פשוט כי הם היו מוכרחים להגיע למנלי, רועדים מפחד, ולי יש אישה וילדים בבית - זה מוסרי? בעיני - עדיין כן! אני נהניתי - אפילו מהסבל של הנסיעה הזאת - ועדיין חופשי כמו המאושר באדם.
אבל סתם לגרום לעצמך למות מבלי חוויה אמיתית מלבד היכולת להרגע ובאמת, אומנם באופן חסוי, אבל מביא את עצמי - לא כותב סכיזואידי - לפעמים?!
לפעמים אני פשוט מביא את עצמי כמעט ערום - משתדל לא להראות - אבל הרגשות יוצאים הרבה פעמים בשירה - אבל אני האמיתי אוהב סיפורת - רק על עצמי לספר ידעתי אמרה רחל המשוררת ואני אומר תזרוק - תבין - יותר ויותר ואתה תוכל להשתחרר מעצמך - בסוף תמיד שוקעים לאותם תהומות נשיה - ומתרוממים בחזרה - זה מה שאמרתי לה - והיא אמרה לי אתה נורא שקט היום.
בסופו של יום אני מאושר - אבל מבין שלעולם לא יהיה מושלם - לפחות שיהיה מעניין ;)
לילה נפלא :)
תאמינו או לא התחלת הסימפוניה הזאת היתה כניסתי לחופה. הונילית שלי נכנסה דרך אגב עם מארש החתונה.