אמת ובדיה

חפשתי סיבה לכתב,

כי אני אוהב לגעת בשירים.

ופתאום הבנתי שזה רק הצורך לתקשר,

גם לי יש אותו,

חמקמק ומבין.

אמי אמרה לי עוד כשהיייתי צעיר - זאת האהבה שמניעה ריגושים.

ואני שוב ושוב שננתי כמו מנטרה ידועה - אבל אני רק אוהב לכתוב טקסטים מילוליים.

חפשתי סיבה לכתוב אחרי מאתיים ימים -

חפשתי צידוק - ורק מצאתי שברים.

הלכתי - טעיתי - חזרתי - ושוב הלכת לאיבוד

בשדרות המילים,

בשדרות העצים,

בשדרות האנשים.

כן אני אוהבת אותך,

אמי אמרה לי בצעירותי - אני, שזה אני ממש, עוד תתחתן איתה, חמוד.

אני אמרתי לעצמי שהיא תהיה מאושרת...

שהיא תהיה שמחה, להיות שלי.

חפשתי סיבה לכתוב לך אהובתי,

שפחתי,

הזונה הפרטית שלי - כן שום דבר לא נעלם,

ובסוף נגלה חזון,

של טוהר הרצון -

של אני עצמי מלקק את הזעם,

הזעם הנרקם.

אני נמצא על סף הדלת, משקיף אל נוף חלומתיי -

משחית את ערכיי -

הורג את אלוהיי -

אוהב את עצמותיי -

אמי אמרה לי שנועדתי לגדולה -

ואני רק רוצה לעשות אומנות -

אני רק רוצה שלווה -

שלוות מוות -

שלוות עולמים - 

כן אמי אמרה לי שנהיה מאוהבים.

ואני משנן לעצמי - אני רק אוהב לכתב שירים.

שלחי לי שקט מאמי - שלחי לי שקט  אהובתי - שלחי לי שקט עד יום מותי.