בכלוב אני לא מתפזר. המחשבות ממוסגרות וממוקדות ואני מבין את המצופה ממני. היא מפרטת לי את המטלות- עליי לארוז את המטבח לקראת מעבר דירה. גש לעבודה ותסיים אותה מהר. האמת? לא חשבתי שכך זה יראה. הצעתי לה עזרה, חשבתי שנעבוד ביחד אבל מי אני בכלל? התכניות שלי לא רלוונטיות. אני על 4 ממלא ארגזים שלה בזמן שהיא עושה לק לציפורניים.
היא לא סופרת אותי, משתמשת בי וזהו. סיימת לארוז? עבד טוב. אתה יכול ללקק לי את העקב של הנעל.
המבטים שלי מבקשים עוד השפלות ויחס, היא מתרגזת ומבהירה לי. אתה חצוף! לא להסתכל אליי יותר, זה ברור? אני מהנהן. אבל היא רוצה שזה יהיה חד משמעי. תענה לי! כן המלכה! אני עונה.
סיימתי לארוז הכל יפה. אני גאה בעצמי, אם הייתי צריך לעשות את זה לעצמי זה היה לוקח לי שבוע. מסתבר שאני מאוד יעיל כשאני תחת מרות.
תחזור לכלוב היא מצוה עליי ומתארגנת ליציאה. המחשבות רצות, אני כל כך מהופנט ממנה, איך היא מצליחה להשפיל אותי כל כך? אבל מרגיש לי טבעי להתמסר אליה.
מחוץ לבית הכל יותר קליל, היא צוחקת ומאפשרת לי לקשקש, אך ההיררכיה ברורה, עבד ומלכה. היה לך טוב? מה עבר לך בראש? היא מתעניינת ברגישות. אני נפתח ומספר לה עליי, היא חכמה ומבינה בדיוק מי אני. אפס. אני מקבל הסבר על דרך השליטה שלה ואיך הכל קורה בזמן ובהדרגה. אני מבין ויודע שאני בידיים טובות.
אחרי 2 בירות וקאוות אנחנו כבר די שתויים וקופצים לדירה שלי לעשן קצת.
ברגע האווירה משתנה. רד על 4. לקק לי את הסוליה. היא נכנסת אליי לדירה באדנותיות ובוחנת את הסביבה האישית שלי. איזה עליבות, היא לועגת לי, אתה כזה מושפל, היא יורדת עליי בכל צורה, נוגעת בנקודת הרגישות, לא מוותרת על כל דרך להשפיל אותי.
אני מביט אליה והיא שוב רושפת אליי. הרשתי לך להסתכל עליי? אני חוטף סטירות ומתנצל.
אתה מבין מי אתה? אתה אפס! ברור?? תגיד את זה.
אני אפס אני לוחש.
לא לא. בקול רם!
מגביר את הקול - אני אפס!
מה לא הבנת? תצעק!
אני אפס! מנסה שוב.
אני לא שומעת!
אני מפחד שהשכנים ישמעו.
זה לא מעניין אותה. תצעק!
אני אפס המלכה!! אני צועק.
בסוף היא מתרצה ואצלי זה כבר ברור - אני אפס.
קצת אחרי, אני על הרצפה והיא מבהירה לי: אתה חפץ דומם. אל תזוז. אני מוצב בתנוחה כואבת במיוחד. ברכיים מצח ואף על המרצפות, הידיים שלוחות לצדדים. נעלי העקב היפות שלה קורעות לי את הגב.
היא משוחחת בטלפון ומתעסקת בענייניה ואני בעולם אחר. אין אני.
עלוב שכמותך, היא לפתע אומרת ושופכת עליי כוס מים. רטוב ומושפל אני מצטוווה ללקק את המרצפות כמו כלב. כן, גם פה - היא מצביעה לי על האפר של הג'וינט שנפל לרצפה, מחזיקה לי את שערות הראש ומורחת אותי כמו סחבה.
איזה עבד מושפל אתה, היא צוחקת, אתה כזה אומלל. מלך האפסים. אם אפשר לקרוא לך איכשהו מלך.. לא האמנתי שיש בעולם מישהו עלוב כמוך. אולי עלוב מידיי.
ואני קרוע מבפנים, יודע כמה עלוב אני נראה עכשיו. כמה נמוך ירדתי, עלוב מידיי? אולי.. בינתיים נראה שהיא נהנית להשפיל אותי ולמתוח את הגבולות, מתאמנת עליי ולומדת איך להפוך גבר לסמרטוט.
בסוף אני מלווה אותה לבית של חברה שלה. אנחנו שוב משוחחים בגובה העיניים (לכאורה) היא מתייחסת אליי יפה, מלטפת ומרגיעה אותי, מרימה אותי מהמקום השפל שאליו השליכה אותי לפני רגע.
במדרגות לפני הכניסה, היא מרשה לי ללקק את אצבעות רגליה. אני מתרגש ומתקשה להפרד.
היא פשוט מלכה אמיתית ואני מעריץ את העפר שלרגליה.