לפני 13 שנים. 7 בנובמבר 2011 בשעה 9:11
נראה כחתום העניין -
הכי שווה אסירות התודה שלך בעודי
רומסת את איברך
הנשלט,
מנכסת זכויות זקפתך
הנצחית
כחפצי
RESTART
לפני 13 שנים. 21 באוקטובר 2011 בשעה 6:12
ולעתים יגון
צורב געגועים
כאשר האחראית על האתמול
נזכרת
היא באה מלמטה, מן השורשים
ומייסרת מצערת
מתאכזרת
לפני 13 שנים. 17 באוקטובר 2011 בשעה 13:42
כמה מלחמות יש לי אתה, זאתי.
"סבלנות", אני אומרת לה, מנצלת הפוגה קלה, "אי אפשר לקפוץ סתם כך על כל אחד,
אני יודעת שאת חרמנית, את לא מפסיקה לפמפם זאת, ואני אומרת לך שוב,
כשימצא אדם מתאים, מבטיחה לך שניכנס בו בהנאה גדולה".
היא לא מפסיקה לצרוח שאני הורגת אותה עם הפריג'ידיות המגעילה שלי, מבריחה את
כולם, גם את הנחמדים שביניהם. טוענת שאני מפחדת מסקס. "אל תזייני לי ת'מוח", שואגת,
"אותי לא תקני בסיפורי שליטה מיושנים, פחדנית עלובה, זה מה שאת"
מישהו יודע כיצד משתיקים שרמוטות?
לפני 13 שנים. 17 באוקטובר 2011 בשעה 11:01
לאחרונה מוצאת עצמי עוסקת בריסון החרמנות שלי, שהולכת ומתעצמת.
לא נעים.
זאת שבתוכי משתוללת.
בשצף טוענת שהשתעבדתי לשליטה.
שאינני בוחרת יותר.
נאלצתי להבטיח שאבדוק את העניין.
סקפטית משהו.