הוא שאל אותי למה אני לא עוצמת עיניים, אם אי-פעם ניסיתי.
סיפרתי לו שקרו כמה מקרים, שלרוב זה מתחיל בכך שהוא מצמיד אותי לקיר בניסיון לקשור לי את העיניים.
שאני מסתכלת עליו בחיוך, משועשעת מהרעיון, ואז מושיטה את ידיי לכתפיו, בעדינות ובמבט שאומר המון דוחפת אותו למטה.
הוא יתיישב על ברכיו כשאני עדיין אעמוד עם גבי צמוד לקיר, אפשק את רגליי, אכוון את ראשו והוא יוציא את לשונו,
ילקק את ירכי הפנימיות, אני אזיז את התחתון והוא ידחוף את ראשו אלי ואת לשונו לתוכי.
אני אסתובב, אשלח יד כדי להישען על הקיר, אתכופף מעט והוא ילקק את ישבני.
ידיו יחזיקו ברצפה, הוא ייקח אוויר לנשימה וילקק ללא הפסקה.
אני אשלח את רגלי לאחור, כך שעקב הנעל תישען על כתפיו,
הרגל השנייה על האדמה, אני יציבה.
הוא ינתק לרגע את לשונו מישבני כי הוא יידע,
הוא ילקק את עקבי ואת נעלי,
ילקק בתאווה, בהנאה ובהכנעה.
ואז הוא כבר ידע שהעיניים שלי יישארו פקוחות.
לפני 13 שנים. 23 באוקטובר 2011 בשעה 8:00