מהשקפת עולמי

נקם. במי בעצם ?


כשאדם עסוק בתכנון מעשה נקם במי שלכאורה וגם לא, הוא נפגע ממנו,
אדם זה בעצם "נלחם" על כבודו ומונע מפגיעה באגו. פה מתחיל מחול השדים שהוא יוצר בתוכו.
הוא אוחז בחרב פיפיות. (על פי הפירוש הישן) אחת כזו שמשני צדדיה להב.
הוא יוצא מופסד ונפגע פעמיים. מפני שתכנון המעשה, והמצב הנפשי ממנו הוא מסרב להתנתק עד ש"יצלח" בידו הנקם? עד שירווח לו? עד שינקה ? מביאו לידי איבוד דעתו, מינורית ויותר, (גם אם זמנית) ובהתעסקות בהחדרת רעלים "רעלים" למחשבותיו, לנפשו.
פעם אחת מהפגיעה והעלבון, ופעם שניה פוגע בעצמו בהתעסקות, בתכנון הנקם.
הוא מושך את ההתעסקות בתחושות הקשות ומרע ישירות לעצמו.

הנקמה היא סוג של חומר בערה פנימי מהסוג השלילי. רע במיוחד למתכנן ולמבצע.
הנקמה מחייה את אותן תחושות קשות בתוכינו. תחושות של עלבון, כעס, אכזבה ועוד,
שיכלו להעלם אט אט, אם רק הינו בוחרים בגישה הפשוטה של להתעלם, ופחות להעצים ולהאדיר את האגו, אבל היו מביאים אותנו להתנקות, ולעלות חזרה לשלב הגבוה יותר, בו היינו קודם, לשלווה - לחזרה לעצמך.