לפני 12 שנים. 8 בדצמבר 2011 בשעה 12:34
כשהלב נשבר הוא נשבר,
לרגע חשבתי שמצאתי את צ'אני שלי,
כל כולי קידשתי את האהבה,ושוב נכזבתי,
לעולם לא אוותר על רגעי האהבה, גם עם רגעי הכאב שאני חווה עכשיו
שוב אני לבד
עד החלק העליון של הפוסט הייתי צפוי לתגובות,לייקים, והשתתפות המונית עם הצער...
מה לעשות שיש גם חלק תחתון בפוסט שבו אני מגלה שהחלק העליון פיקטיבי לחלוטין,
וטפו טפו טפו שרק ימשיך מה שאני חווה עכשיו,
וכמה היא מדהימה, ודרכתי בבאר המשאלות ,
ועם החלק התחתון בלבד, המיטב שאקבל הוא עיקום אף סונט,
מעניין למה זה כך, קשה לאנשים שנמצאים לא במקום הכי טוב שלהם בחיים ושוכחים שמחר
הם יכולים להרגיש בדיוק כמו שאני מרגיש, הריחוף הזה, קשה להם לשמוח בשמחת אחרים,
והם מתרחקים מהטוב שלהם,לא שלי.
אבל כנראה שאני סתם שוטה הכפר,
גם כשאני לא עולה על גבעה.
