אני

את היחידה שהצליחה להכנס באופן מלא

הצלחת לעורר בי רגש 

עורך השזוף

עינייך הכובשות

שיערך הגולש

החיוך התמים

והכתיבה.. אוי הכתיבה שלך..אין מילים לתאר את הכשרון שיש לך.

אז היא ביקשה ממני לכתוב

התגעגעה לכתיבה שלי

התגעגעה לקרוא את הנפש שלי על הכתוב

אז אני נמצא במצב של שגרה

חזרתי ללחץ היומי של רובנו

מרגיש חי 

מרגיש כבר עומד

מרגיש חזק

וכן גם לקשקושים ביננו יש השפעה טובה על זה

אז את רוצה לקרוא אותי מקרוב? 

תבקשי יפה, אולי זה יקרה.

ללטף את פניך ושיערך

לאחוז חזק בגופך

ללחוש באוזנך 

להרטיט במילים את נשמתך

אל תתביישי

תרימי את ראשך 

את מולי ואני מולך 

מתהפכת על ברכייך ומקרבת את מותניי חזק

עוטף אותך חזק בעוצמה

את מתפתלת מכאב נעים 

ואז הסיגריה

אני שוכב לידך ואוחז את ידך

מודד לך בפרק כף היד פעימות

צמתך פרועה על שפתיי וריח גופך מסממם אותי

אבא דואג

מילואימניק 

יהודי

ישראלי

אלו כל המרכיבים שהופכים אותי לשלם.

יש כבר שיער מאפיר

ועייפתי מהכל,

כל מה שנשאר לי

אלו המילים,

מילים שיוצאות היום מתוכי,

מתוך נבכי נשמתי.

נושם היום הרבה יותר ממה שנשמתי מעולם

ככה זה כשהאמת בתוכי יוצאת לאור.

ירדתי ממדים סהכ לפני חודש פלוס,

וכבר יש חשק לחזור.

למדים, לריח של אבק השריפה, לחילוצים,

לחברים, לאווירה ולאנרגיה.

ועם כל זה עדיין מהרהר אם להמשיך לחתום התנדבות או להגיד די.

מאז שהתעוררתי ב6 וחצי בבוקר ב7 לאוקטובר 

מאז הכניסה לאזור באותו הצהריים

הריח של השרוף לא יוצא לי מהאף

משתדל שזה לא ישפיע עלי

ועדיין זה שם 

אני במצבים של און אוף

מצבים של עליה למדים וירידה חזרה לבגדים אזרחיים

מדי שלושה חודשים לעלות על מדים למשך שלושה חודשים

It's the time to rise up

מתחיל להתאושש

יש אור בקצה

כבר לא ממהר

מתחיל להתרומם חזרה

עד שאזדקף לחלוטין

עוד מעט נגמר סבב ג'

יש בי סדק שתמיד יהיה, הוא עמוק בפנים.

לפעמים הוא טיפה נסגר ולפעמים הוא נפער,

אבל תמיד הוא שם.

לעולם הוא לא ייסגר, ואולי עדיף שכך.

נותן משמעות והבנה ששום דבר אינו ברור מאליו.