אני

הביטי בעיניי 

תמתיני בסבלנות לליטוף שיערך,

תחכי עד שאאחוז בגופך,

אצליף,

אחדור,

ובסוף גם אחבק

אגשים את כל מה שיש בראשך.

חיכית לי על הברכיים..

חוששת,

נטולת ביטחון,

עמדתי מולך והרמתי לך את הסנטר..

תביטי לי עמוק בעיניים אמרתי לך,

ואת הבטת..

הרגשתי שאני עמוק בתוכך,

בתוך הנפש שלך,

בתוך נשמתך,

מסרת את עצמך לידיי,

בשביל שאפרוט על מיתרי נשמתך.

אבל את, 

לא יודעת כמה,

ממך ניסיתי להסתיר,

את כל הסיוטים בלילה,

צרחות ודם על המדים.

את הכי יפה 

כשאת מורידה את המגננות,

חשופה,

עירומה,

אמיתית וכנה.

מעדיף את הסטייק שלי על המנגל ולא להכיר אנשים שמתהפכים כמו סטייק..

הכי פשוט שיש...

תהיו אמיתיים וכנים.

גם הכי גבר שבעולם לא יכול לעמוד ולא לדמוע בצפירה שקורעת את הנשמה.

סוחב עלי צלקות,

צלקות שלא רואים אותם,

צלקות שעשו אותי למי שאני היום.

העובדה שאני בוחר כל שנה לאיזה בית עלמין ללכת,

מעידה עד כמה הצלקות הן עמוקות.

מצד אחד לא אני שוכב מתחת לאדמה,

ומצד שני אני צריך לסחוב את הכאב כל החיים.

את עומדת בקצה החדר,

עירומה כביום היוולדך, מבויישת וסמוקה.

חש את רעידות גופך בכל פסיעה שלי לכיוונך,

מרים לך את הסנטר ומסתכל לתוך עינייך הזוהרות.

מלטף לאט את שיערך ואת פניך, 

אוחז בך חזק,

ולוחש לך שאת שלי.

השונית היא גדולה ,

יש בה המון דגיגונים, אצות ואלמוגים.

אם תיכנס בצורה חזקה אתה תהרוס אותה.

אין בשביל מה למהר.

קביעת הקצב הנכון לכניסה רק תקדם אותך לעבר האלמוג המיוחד.

נ.ב. 40 ימי צפון פסטורלי עשו אותי פילוסוף.

שאלו אותי פעם למה אני לא עושה קעקוע.

התשובה שלי מאוד פשוטה,

כבר יש לי קעקועים והרבה.. הן פשוט לא פיזיות.

נפש מצולקת.

גם עמוקות גם יפות(בעיניי המתבונן) וגם גורמות למחשבות.