קושר אותך. יד ימיני...

אז אוראלי..
אני עושה את זה קצת אחרת..
קודם כל קושר את הידיים של הפרטנרית לאחור. קושר מרפקים. מושיב על הכסא וקושר את הרגליים מפוסקות כך שלא תוכל לזוז. שם גאג בפה ומתחיל לנשק וללקק כל מקום בגוף מלבד הדגדגן. כעבור 10 דקות מתישות מתחיל בנוגע לא נוגע.. כמובן שזה גורם לגמירה די מהירה אבל לא כאן יגמר הסיפור.. נותן לה לנוח כמה שניות ואז חוזר.. הקשירה מונעת מהפרטנרית לבעוט לי בראש אבל את הנוזלים שמשפריצים עליי ישר מתוככי גופה היא כבר לא תמנע..

כדאי לקרוא את החלק הראשון לפני שקוראים את החלק הזה.

קישור:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=65892&postid=1182811#comments

כששמעת את המילים פיתאום הכל נהיה רך יותר. מואר יותר. למה לא אמרת את זה עד עכשיו שאלת בזמן ששוב התעסקתי בקשירת ידייך תוך כדי חיבוק.

תגובתי השותקת גרמה לך להבין שלא היה לי כ"כ קל להגיד את מה שאמרתי. אנחנו שנים בקשר.. שנינו יודעים כמה חשובים אנחנו האחד/ת לשני/ה.

שנינו פשוט נשארנו מחובקים מספר דקות. בזמן הזה אני מתעסק עם הקשירה של ידייך לאחור ואת נשענת על כתפי.. חושבת.. שוקעת לך.. 

אני מסיים את מלאכת הקשירה. מתנתק מהחיבוק. נשאר קרוב אלייך. מוביל אותך לספה בסלון. אנחנו יושבים לדבר קצת. אני מוזג לך שתיה חמה. שם קורסון טרי בצלחת לייד הכוס.

בעיניים מחייכות את אומרת תודה ומסמנת לי עם ידייך. בהנהון לשלילה אני גורם לך להבין שאת תאכלי ותשתי בעזרת הידיים שלי.. "נייס" את זורקת לאויר ומחייכת.. אנחנו מדברים על הכל. מרגיעים אחד את השניה מהחוויה הסוערת. את כבר רגועה. אני רגוע. פיתאום נזכרת כמה טוב לך איתי וכמה כבר שעבר זמן רב כ"כ מאז שנכנסנו ללב האחד של השניה.

השעה מתחילה להיות מאוחרת. עינייך סורקות את הבית  בא לי באמת להיות אסירה שלך פה את זורקת לאויר.  ספק צוחקת ספק רצינית אך ללא ספק מדובר במשאלת לב של שנינו.. מה הלאה? את שואלת. אני ברוגע מלטף את פנייך. נושק ללחייך. עוזר לך לקום. מוביל אותך לפינת האוכל ומושיב אותך בראש השולחן.

אני מתיישב לצידך.

שמעת על הסרט 50 גוונים? הסרט לא משהו ולא מציג לדעתי יחסי שליטה בכלל אבל דבר אחד אהבתי בסרט ואנחנו נשחזר את זה יחד.

אני מוציא ממזוודה מתחת לשולחן מספר דפים שמהודקים יחד. יש כאן 8 דפים עם פירוט של המון מצבים ופטישים. חלק מהם גם אני לא אוהב. אנחנו נבנה יחד עולם של גבולות משותפים. גבול אדום שלא נעבור. גבול צהוב שאם הוא חשוב לצד השני יש מצב שנפתח אליו בעתיד. כל השאר יהיה פתוח לביצוע. מילת הבטחון תנתן לך בסוף הרשימה. 

שוב הסימון לידיים הקשורות שלך. בחיוך אני מהנהן לשלילה. אני אסמן את מה שתגידי לי. ככה זה יחרט לי בראש בצורה ברורה יותר :)

את שוב בחיוך חצי מיואש, הנהון ראש לשלילה וציניות זורקת לאויר "טוב מה חשבתי לעצמי באמת??"

אנחנו יושבים וממלאים יחד את הרשימה. מפרטים אחג לשניה כל סיטואציה ומוסיפים הערות על כל סעיף שנראה לנו לא מובן וברור מספיק.

בסוף הדף האחרון מופיעה שורת החתימות שלי ושלך.

אני מבקש ממך להסתובב מעט ומשחרר את ידייך.

דוקא התחיל להרגיש לי טבעי בחבלי שלך את אומרת. הפעם לא בציניות.. תוך כדי שאת בוחנת את סימני החבלים.

אני מגיש לך את העט. את כמובן מתכוונת למשוך את הדפים לחתימה אבל אני עוצר אותך.

יפה שלי. יש עוד משהו חשוב ביחסים שלנו שאותו לא רשמתי כי הוא יהיה מבוסס על האמון הטוטאלי שאמור להיות ביננו.

בעיניים שואלות את בוחנת את מילותיי.

חתימה על המסמך הזה מצד כל אחד מאיתנו תסמל שני דברים חשובים.

1. שאנחנו נכנסים ליחסי זוגיות שיחסי שליטה יהיו חלק חשוב מהם. יחד עם זאת חשוב לי שנבנה את הזוגיות שלנו ללא תלות בעולם השליטה. יהיו לנו חיים רגילים ושיוויוניים.

העיניים שלנו זורחות. 

2. זה סעיף שיוכל להיות קצת יותר בעייתי אז תקשיבי טוב. את בקול מתוח מעט "דבר כבררר.."

במידה ואת בוחרת להשאר ולגור איתי כאן זה אומר שאת מוכנה להיות שלי. ולא במובן הונילי. 

עינייך השואלות לא מבינות מה אני רוצה מחייך..

במידה ואת שלי את תהיי אסירה שלי. אחד מחדרי הבית ישמש כתא. הוא מסורג ומאובזר בהמון מכשירים ואביזרים שגם הגאג הגדול ביותר לא ימנע מהשכנים לשמוע את הגניחות שלך..

בדיוק כמו סוהר שיש לו אסיר אחד שחשוב לו יותר משאר האסירים דואג לו שלא יפגע משום דבר, שיאכל בזמן, שיתחזק ושישתלב אבל כשאותו אסיר יוצא מהתא הוא אוזק אותו ואם יש צורך גם מעניש אותו כך אני רוצה אותך. אסירה שלי. אעשה הכל שתהיי מאושרת. אבל רוצה אותך אסירה שלי. רוצה שכולך תהיי שלי. אעשה בך מה שארצה מתי שארצה כמה שארצה. 

עיניי הרציניות מוכזות בעינייך. מתקשה לקרוא אותך 

לאחר מספר רגעים של שקט את מגישה לי את ידייך לפנים. תאזוק בבקשה את מבקשת. אני מסמן עם האצבע שאת צריכה לחתום קודם ואת משיבה "אני אחתום על המסמך הזה בידיים אזוקות סוהר שלי"

המשך יבוא

אז התקשרתי בשבע ואמרתי לך שבעוד חצי שעה אני אגיע לאסוף אותך.
פספסת יקירי. קבעתי עם חברות ברבע לשמונה כך שגם אם הייתי מסכימה היום זה גם ככה לא יתאפשר.
אלא אם.. תפתיע:)
את מנסה להמשיך ולדבר איתי
אבל אין כבר אף אחד על הקו. אין איך לחזור ולשמוע את הקול הזה.
רבע לשמונה. את כהרגלך מדייקת.
יורדת לרכב. מניעה ונוסעת. כעבור זמן קצר באזור די שקט את מגלה שיש לך כנראה פנצ'ר. הגה מושך
מדיי לימין. בתסכול וכעס את חונה בצד. יוצאת מהרכב. ביאוש את מגלה שלא התבדית. אכן פנצ'ר. רכב נעמד לצידך. בחור נחמד מציע לך את עזרתו. את לא אוהבת את זה כ"כ אבל אין ברירה. לחזור ברגל הבייתה אי אפשר. אולי מונית. הוא מתחיל בהחלפת הגלגל. מפרק ארבע אומים. מרכיב את הגלגל החדש. אוי.. אום אחד נופל לביוב ניקוז גשמים ברחוב. לא בטיחותי לנסוע ככה הוא אומר בצער. זה כ""כ מבאס את אומרת לעצמך. הוא מציע לך טרמפ. את מסרבת בנימוס. אומרת שתקחי כבר מונית. האזור די מבודד. אין ממש מוניות בקרבת מקום. הוא עולה לרכב. בטוחה שואל כקורא בעיניים שלך שאת לא. אולי רק עד לצומת הקרובה. מקום שממנו אפשר יהיה לתפוס מונית. החיוך שלו מקרין לך בטחון משום מה פיתאום. את עולה לרכב.
הנסיעה מתחילה. כעבור מספר מטרים הרכב פונה לסמטה חשוכה. את כבר מבינה שמשהו לא עובד כשורה. בעצימת עיניים את אומרת קח מה שאתה רוצה רק אל תגע בי. בקול רגוע הוא אומר שהכל בסדר. מציג לך אזיקים. תענדי אותם הוא מבקש. את מעיפה מבט לידית הדלת אבל הוא ישר אומר לך שאיןלך מה להתאמץ. בפחד את אוחזת באזיקים. אזיקי מתכת ציר. ללא שרשרת. אני אעשה כל מה שתגיד את מנסה לרצות אותו. הוא רק מהנהן בשלילה. מבטיח לך שלא תפגעי ושלא יקרה שום דבר בניגוד לרצונך כל עוד לא תעשי דברים שאצטרך להעיר לך עליהם. את בחוסר שלווה ובידיים רועדות סוגרת אזיק על יד אחת. המבט שלו גורם לך להבין שהידיים לא יאזקו מקדימה. את לא רוצה לנסות אותו. אוזקת לעצמך את הידיים לאחור. כיסוי עיניים מושם עלייך בדמות של משקפיים. הכיסוי הזה יספוג לא מעט דמעות במהלך הנסיעה כנראה. הנסיעה ארוכה. במהלכה הרכב נעצר בצד ואת מודיעה להורים שלך שאת תשני הערב אצל חברה. בחקירה קצרה של לאן היית אמורה להגיע את מודה שלחברות וגם אותן את נעדכנת שיש לך פנצ'ר ולא תוכלי להגיע. את זזה בחוסר נוחות. בפחד. בדרך הוא מסביר לך שלא מדובר פה בחטיפה על רקע לאומני כך שאת יכולה להרגע. כעבור שעתיים וחצי הרכב נעצר. הבחור יורד מהרכב. הדלת שלך נפתחת והוא עוזר לך בעדינות לצאת. בתמיכתו את מוכנסת לבית. הבית מרגיש נעים. במיוחד יחסית לקור שהיה בחוץ. כיסוי העיניים מוסר ממך. גם האזיקים מוסרים ממך. יש פה שירותים הוא אומר. אם את צריכה זה הזמן. כעבור מספר דקות את יוצאת. הפעם הוא מחכה לך עם חבלים. לא צריך לקשור אותי. אין לי איך לברוח את מנסה להתחנן על טיפת החירות שעוד נשארה לך. הוא בהתעלמות מופגנת אוחז בזרועך. המגע מאוד מרתיע אותך. את מנסה להתנגד קלות ובתגובה את מקופלת על הרצפה. ידייך נקשרות בהדיקות. מרפקייך נקשרים. רגלייך. הוא מרים אותך על כתפו ומושיב אותך על כסא. פה גדול מבקש ואת פותחת ביאוש. גאג נתחב לפיך.
כיסוי העיניים מוחזר. חבל נמתח בין ידייך לרגלייך כשאת יושבת על הכסא.
את מספיק מנוטרלת את שומעת את קול. כשעינייך עצומות פיתאום הקול הזה מוכר. הקול הזה קרב לאוזנייך ובטון נמוך שחודר לך את אונות אוזן ימין את שומעת את המילים: "אחרי כל הזמן הזה באמת חברות זה מה שמונע ממך לפגוש אותי??"
פיתאום נפילת מתח. את רוצה לצרוח!! להכות!! משהו!! כלום!!!
תקחי את כל אנרגיות הכעס הזה שאוחז בך ותהפכי אותן לאנרגיות חיוביות.
את כ"כ כועסת. משום מה הפחד די נעלם למרות שבקושי ראית אותי אבל הוא הפך לכעס. כעס שאין לך אפשרות להוציא אפילו ברמז. אפילו בקול קטן. הגאג כ"כ גדול שהוא בולם אותו. את פשוט מתבשלת לך.
כעבור חצי שעה כיסוי העיניים מוסר ממך. אני עומד קרוב. עיניי נעוצות בעינייך הכעוסות. את מנסה לבקש ממני בעזרת העיניים להסיר ממך את הגאג. אפשר חיבוק אני שואל. את אפילו לא יודעת איך לענות על זה. את רק רוצה להרוג אותי!! כיסוי העיניים מוחזר. את שוב בעלתה. עם עצמך. עם המחשבות שלך.
עוד 20 דקות כאלה עוברות. שוב כיסוי העיניים מוסר. הפעם בעינייך יש כניעה. את מבינה שאת באמת תלויה בי. לפחות כרגע.
מסיר ממך את הגאג ועם מטפחת מייבש את כל הרוק שהצטבר לך מסביב לפה. משקה אותך במים ובמשהו מתוק.
את לא יודעת מאיפה להתחיל. שחרר אותי את מבקשת. לאט לאט.
אנחנו נשב ונדבר קודם.
מתיישב מולך.
קדימה.
תקללי. תצעקי. תכעסי. תגידי שאת לא רוצה שום קשר אליי. אני פה לשמוע הכל.
את בקול חלש מבקשת ממני להתקרב. אני בסך הכל רוצה עכשיו חיבוק את אומרת
שבורה מעט.
אני מתקרב אלייך.
מלטף את שערך
קם
משחרר את ידייך ורגלייך מהחבלים.
עוזר לך לקום. את נופלת לידיי.
מתאוששת מעט.

חיבוק רך וחם מחזיר את השפיות שהייתה ביננו לחיים.

אתה מבין שזאת לא הדרך להכנס ללב של אישה את אומרת.
נכון אני עונה. תוך כדי שמחבק אותך שוב ומעביר את ידייך לאחור..

אני כבר לא מחפש להגיע ללב של אישה אני עונה. את בעיניים שואלות מנסה להבין.

אני מנסה להכנס ללב שלך!

המשך יבוא

זאת הייתה חוויה לא פשוטה.. יכול להיות שאותה נקשרת שלי פה.. אם כן.. תני איזשהו סימן.. אני אגיע אלייך:)
הפעם הראשונה שקשרתי- הייתי בן 19. ממש בערב פורים הייתה הפעם הראשונה.
הייתה לי חברה דתיה מבני עקיבא, שמרנו נגיעה, חשבנו שאנחנו בדרך לחופה כבר.. היינו חצי שנה בערך יחד.
היא דוקא הייתה די חלשה מבחינת הנגיעה אבל אני הייתי די חזק (ככה חשבתי) ואמרתי ששווה לנו להתאפק..
היינו מדברים כל לילה. באופן קבוע אחרי הפגישות. היא תמיד הייתה אומרת שיש לה הרגשה שאני מסתיר ממנה משהו שקשור בחברים שלי ושאני לא מספר לה משהו שחשוב לי ואני לא הייתי מכחיש ולא הייתי מאשר.
לילה אחד נכנסנו לנושא. היא חקרה ושאלה. התעניינה מי היו החברים שלי. מה היו החוויות שלי. למדתי בתיכון בישיבה תיכונית שהייתה בה פנמיה.
תוך כדי החקירה היא אמרה שיש לה כאבים בפרקי הידיים (עד עכשיו אני לא מבין איך היא הרגישה דבר כזה. לא היינו אפילו קרובים לנושא הקשירות) ואני חייכתי לעצמי. לא הבנתי איך זה קורה אבל יש בזה משהו.... עד היום ד.א אני לא מבין איך היא הרגשה את זה. אין מצב שקישרה את זה לקשירות.. היא הייתה ונילית לחלוטין שמרנית בטירוף ולא ידעה מזה גבר בכלל.
לאט לאט נפתחתי וסיפרתי לה על חוויה שקרתה לי בפנמיה. בכיתה יא בהכתרה של רב פורים של השנתון שהיה מעלינו (מנהג כזה של דוסים שעושים בישיבות ובאולפנות שהשמיניסטים מכתירים ראש ישיבה) הרב פורים (תלמיד יב) נכנס עם ארבעה שומרי שב"כ כביכול עם רכב יוקרה.. הצגה נחמדה. קשה להסביר את זה למי שלא היה בזה.
אני אדם מרדן שקשה לו לקבל מרות חדשה כמובן צעקתי והפרעתי לרב פורים לדבר. בתגובה הוא שלח עליי את ה"שומרים" שלו שהעלו אותי לבמה.. הייתי גאה ומבסוט מעצמי מחייך לכולם תוך כדי שאני שומע את אחד ה"שומרים" אומר איפה האזיקים? כמעט פקעה נפשי.. אמרתי אין מצב אבל לא התנגדתי. מסרתי את ידיי לאחור ולא פחות ולא יותר נאזקתי מול כל הבית ספר ונלקחתי לאחורי הקלעים.. השאירו אותי שם אזוק עד סוף הטקס ברכב. הכל היה בהומור ובקטע טוב. הם אומנם שנה מעליי אבל הם היו חברים שלי.. כעבור שעה בערך עשו לי כביכול משפט. העלו אותי לבמה ואמרו שאני נידון לערב ללא עישון (רק בפורים היה מותר לעשן וכל הבית ספר היה מחכה לזה כל השנה) מזל שהייתי אזוק ולא ראו את האצבע המשולשת שעשיתי להם כשאמרו את זה חח.. הורידו אותי מהבמה וסוף סוף שחררו אותי..
את כל תהפוכות הנפש שעברתי תוך כדי אין מה לספר.. זה אמור להיות מובן.. ככה לפחות חשבתי.. היא בהתחלה צחקה. ואז עצרה את עצמה ושאלה אותי אם יש לי טראומה מזה..
עניתי שלא אבל זה עשה לי משהו עם קשירות.. אגב.. זה לא ממש נכון.. מאז שאני זוכר את עצמי אני נמשך לקשירות.. כתבתי על זה כתשובה גם באחד הפורומים בכלוב. אבל הייתי חייב לקשור את הנושא למקרה שקרה לי אחרת היא הייתה מקבלת חלחלה..
בכל אופן היא סיפרה לי שגם לה קרה מקרה שאח שלה קשר אותה ויש לה טראומה מזה (לא יודע אם זה אמיתי או סתם רצתה להשוות רגשות)..
למחרת בפגישה כמובן שהנושא הזה נפתח.. די הובלתי אותה להגיד שכדאי שנחווה חוויה מתקנת.. זה היה בתקופת ההתנתקות.. היו לי סרטים כתומים באוטו של ההורים... זה דווקא היה די במקרה..
היא ביקשה לקשור אותי.. האמת שקצת חששתי.. לא פחדתי ממנה אבל הייתי די שמרן בקטע של החופש שלי ובאמת היה לי לא קל כשקשרו אותי בתיכון.. התנגדתי בהתחלה והיא לאט לאט ריככה אותי. ביקשה שאקשור אותה אבל לא הסכמתי למרות שזה הטריף לי את החושים.. לא הסכמתי לקשור אותה אם אני בעצמי מרגיש עם זה כ"כ רע..
לאחר שיחה של שעה בערך הסכמתי לה לקשור את ידיי לפנים.. זה היה די סתמי.. מקדימה זה באמת חרטא.. לאחר ששחררה אותי נתנה לי את ידיה. אמרה הנה תקשור. אתה מבין שזה לא נורא כ"כ.. סרבתי לקשור אותה.. חוויתי יותר מדי התרגשות לפעם אחת.. היא קצת נפגעה מזה.. אפילו חיבוק לא יכולנו לתת..
למחרת שוב נפגשנו..תמיד היינו יושבים באוטו בחניה שהייתה די שקטה ומדברים.. הגענו לחניה.. לא דיברנו או התכתבנו כל היום.. היא הייתה מבואסת עליי.. בלי לומר מילה כיביתי את האוטו והבאתי לה חיבוק חם. התחבקנו אולי איזה 10 דקות.. רצוף.. שתקנו.. היא בכתה האמת.. היה די מרגש.. בהמשך היא שאלה מה הרגשתי והבינה שפתחה אצלי משהו... שמרנו נגיעה לפני זה כמו ברזל ופתאום אתה גורם לי לקשור אותך? תכלס.. די צדקה.
היא הגישה לי את ידיה וביקשה שאקשור.. הסתכלתי לה בעיניים.. חייכתי.. אמרתי לה תסתובבי.. לקח כמה שניות עד שירד לה האסימון ואז הסתובבה ונתנה לי את ידיה.. תוך כדי שאני קושר לחשתי לה שאני לא יודע מה קרה לי אבל הסיטואציה הזאת גורמת לי לריגוש שלא הרגשתי בחיים. תכל.. אמת לאמיתה.. ושאני מעריך את זה שהיא סומכת עליי ככה. ומודה לה על זה..
אחרי שסיימתי לקשור היא די הייתה בהלם מאיך שקשרתי.. לא יכלה להזיז את הידיים.. צחקה שנראה לה שאני חולם על זה כבר הרבה זמן... ישבנו עוד קצת באוטו.. דיברנו.. צחקנו.. כעבור חצי שעה אולי שחררתי (מיוזמתי יש לציין היא לא שמה לזה לב אפילו) משם כבר הייתה איזושהי תפנית בקשר.. אספר על הקשר עצמו בפעם אחרת:)
אז זהו.. אם את פה השמיעי קול..
אחלה יום:)

אני רוצה לקשור אותך. לא בשביל להכאיב.
אני אוהב לקשור אותך. לא בשביל שתרגישי חסרת אונים.
אני מיחל לקשור אותך. לא בשביל שתסכימי להיות שלי.
אני חושק לקשור אותך. לא בשביל לגרות אותך.
אני מחכה לקשור אותך. לא בשביל לגרום לזמן שלנו לעמוד מלכת.
אני פשוט רוצה אוהב מיחל חושק ומחכה
לראות את הבטחון שלך בי בזמן שהידיים שלך קשורות. לראות את הגירוי שלך. בזמן שהרגלים שלך קשורות.
לראות את הריחוף שלך בזמן שהידיים קשורות לרגלים.
לראות את העונג שלך. בזמן שאני מלטף אותך כשעינייך מכוסות.
להסתכל. להרגע. ולהרגיש כמה טוב היה לנו ביחד ואיך ממציאות כ"כ ברורה הכל הפך כ"כ מהר לפנטזיה רחוקה.
לשוני עמוק בפיף בזמן שאני מתעורר מהחלום ומגלה שהיא בחוץ מתייבשת באויר היבש כשאת כ"כ רחוקה במציאות וכ"כ קרובה ברוחניות..
אולי בזמן אחר, בעולם אחר, במציאות אחרת.. את תשבי לצידי כשאת קשורה הכי הדוק וחזק שיש. אלי. לליבי. לנשמתי.