|
|
|
ביום שישי חגגנו לאבא יומולדת, הצטלמנו, המשפחה.
אני מסתכלת בתמונות ואני לא מזהה את עצמי, היא כל כך
לא אני.
היא נראית טוב, היא מחייכת, מחבקת, מחובקת.
בטח מאד אוהבים אותה.
האמת, אני מאד מקנאה בה, אני מאד רוצה להיות היא.
בדמיון שלי
מחייכים
אתה
אני
אנחנו
נעים לי, חמים
מקשיבים
אוהבים
ביחד
אתה רוצה
אני יפה
אתה בפסגה
אני לצידך
בדימיון שלי
זה אחרת
תוותרי כבר.
זה קרוב, כבר כאן עוד רגע, את לא מרגישה?
את כל כך עקשנית, כל כך נעולה,
את לא שמה לב למחיר שאת משלמת?
קחי נשימה עמוקה,
תני חיבוק
תרפי.
בקרוב שוב תחייכי.
בזמן האחרון אתה אומר שאתה כבר לא בקטע
שזה לא מעמיד לך, לא מרגש אותך.
אני לא אומרת לך שזה לא נכון כי אתה לא במצב
של להקשיב אבל אני לידך הרבה ורואה איך לעיתים
תוך שנייה משהו מדליק אותך, מחזיר אותך לפרצוף
ההוא שיש לך שאתה ממש ממש בפנים.
אז זה לא שזה כבר לא זה עבורך, אתה פשוט הלכת קצת
לאיבוד.
יש לי פנטזיה. כזאת שכל הזמן עושה לי צמרמורות בגוף,
מרטיבה אותי, מרגשת.
יש לי פנטזיה שבא אתה כולך מואר, מרוגש, מתענג.
אני רואה אותך שם מולי וזה מטריף אותי.
זה לא משנה מה נעשה, אתה רוצה לסשן אותי, שאני אותך?
תגשים לי את הפנטזיה אני מוכנה להמון, רוצה פומבי מול 1000
איש? רוצה להשפיל אותי כמו כלבה?
מה שתרצה, אדוני.
אני אהיה מרוצה.
תגשים לי את הפנטזיה?
בבקשה, אדוני, אני כל כך, כל כך רוצה.
אתה תופס לי בשיער כמו שהיית אוחז בי פעם
מצמיד אותי לקיר, מסובב, מצליף
אתה קושר אותי כמו שפעם עשית כך שלא אוכל לזוז
כולי נתונה שם בידיך
אני נשברת.
אתה מתאכזב.
אתה אומר לי שאין לי סאבמישיין, שאני לא סאבית.
כמה שאתה טועה.
אם רק היית יודע, היית מבין שאתה פשוט לא איתי.
כשאתה איתי, אני יכולה כל כך הרבה, עד הכוכבים.
וסאבמישיין, תביט מסביבך, בכל שעה שתרצה, מתי שתרצה,
כמה שתרצה, אני איתך, לצידך, לרגליך.
בעיתוי כזה, יש יותר מזה?
