ישנן בחיים עבודות, אולי בעיקר בהתחלה, שמרגישות כמעט כמו חיק
חיבור
אנשים שנכנסים לך לנשמה ולא ייצאו לעולם
ישנן בחיים אכזבות
מהסוג שמוחץ ת'לב
כזה,
שאחריהן בא לי להתכסות בשמיכת הכלום
ולהיעלם, להיעלם, להיעלם...
ישנם מקומות שלא ראויים להיקרא בית
כי בכל רגע ורגע
עליך להיות דרוך
מפני שהאוייבים רוחשים ,בוחשים ולוחשים
עורבים, צרעות ונחשים
שרק מחכים לרגע הנכון להכיש
כל טיפת אופוריה ותקוות מעט נאספת אל תוך אכזבה שמוחצת אותי לכאב מרסק
ישנן אכזבות בחיים
שטעמן מזכיר פירפורי גסיסה...שוב.
ישנם אנשים שמרגע שמצאו את דרכם אל לבך, לעולם לא ייצאו משם חזרה.
תודה לך , ליידי מדהימה , אחת ויחידה
על הרגעים
על ההזדמנות
על שאת - את
תודה לך
איש יפה תואר על ההככוונה
והרצון
והחיזוקים
ומעבר להכל-
תודה לך בוראי
על השיעור
ההזדמנות
וגם על הכאב
לפני 12 שנים. 18 במאי 2012 בשעה 7:44