לפני 9 שנים. 4 בדצמבר 2014 בשעה 22:57
מדשאות מוריקות
פרקי ידיים ורגליים דואבים
הליכה שפופה, כפופה
הכל נראה מטיל אימה
בדרך
לשומקום.
ההר שהוליד עכבר
יצר צלי צללים
כבדים, אפלים
אוזקים גם
את הנשמה
בדרך לשומקום
יש רק
חשכה.
כמו בהמות משא
כך רכבים גדולים
ללא אור
המיות דוממות
וזעקה שאף פעם
לא איבדה ממשמעותה
עיניך בהקו אליי מתוך האפלה
משדרות מצוקה
אך
משדרות חיים
המסע שלא נגמר
שלא התחיל
נחרות של בוז
לצד ציפייה צפופה
עכורה וקודרת
כל כך
מפאת רמיסת החירות
הכבוד
ומה זה אומר
להיות בצלם?