בריכת העומק שלי

החוזקה של אדם מגיעה מהפגיעות שבו
אנשים חושבים שככל שמחסומיהם יהיו גדולים יותר כך לא יפגעו
שאנשים חשופים פגיעים הם לנזקי העולם
ההפך הוא הנכון והלוגיקה פשוטה
ככל שאדם מקים מחסומים כך יש יותר מה לשבור
מה שנראה חסוי גלוי יותר מכל
אנשים יפרשו את המחסומים שלך כניסיון לפגוע בהם ולכן ינסו לפגוע בך קודם.
לעומת זאת אדם המנהל חייו כספר פתוח
הכל ידוע וגלוי ולכן בלתי אפשרי למצוא כמעט את חולשותיו של אותו אדם
ואנשים פחות ינסו לחפשם ואם הכל גלוי איזה רפש הם יכולים למצוא על מנת לפגוע באותו אחד.
מעבר לכך הפתיחות הזו תמנע את מגננותיהם של אחרים לנסות לפגוע בך.
אני כותבת זאת לא על מנת להיות פלצנית או להעמיד פנים כ"מומחית"
פשוט מאד שנים רבות בהן אני מנסה להבין באיזה צד עדיף להיות זו עם החומות או זו שהיא ספר פתוח
לומר את האמת מאד קשה לבחור צד אבסולוטי אחד היות והכל תלוי בתקופות בחיים ובסובבים אותך
וטרם הגעתי למסקנה כוללת אחת ואולי אף פעם לא אגיע אבל לחשוב תמיד טוב לא?

עומדת מול המים
רואה את בבואתי
יכולה לראות בעיניי את הנסתר מכולם
את כל הצלקות שניהיו מנת חלקי
מוזר איך כשאת מחייכת וצוחקת
כולם חושבים שהכל בסדר
שהם חושבים שהם מכירים אותך באמת.
הלכתי באש, בדם, ובגיהנום
הלכתי בגן של ורדים לבושה שימלה לבנה
ועכשיו נשארתי רק אני מכלול של חצי לבן וחצי שחור
אוהבת לבחון את כל הדברים
מים מטהרים,מרווים נותנים חיים
האש מחממת, מלבה אך יכולה לקחת חיים
ואני בסופו של יום זו רק אני.

פציעות של הנשמה
החלמות קשות
מלחמות עולם
אבל שרדתי את הכל
ויצאתי מחוזקת
אדם צריך לפעמים לאפשר לעצמו ליפול לתהום
על מנת לבנות את עצמו וללמוד מהדרך למעלה
אני פה כי אני בדרך למעלה
אני פה כי הבנתי
מי אני