לפני 14 שנים. יום שלישי, 28 בפברואר 2012 בשעה 10:21
אני עובדת בעבודה שדורשת חשיבה ואני הרי שונאת לחשוב יותר מדיי,
לא נוטה להעמיק בדברים מעבר למה שמאוד גלוי על פני השטח.
רדידות מילולית מבריקה וצבעונית נוטה להשכיח ממני את החלקים שכבדים עלי בחיים
ויש לא מעט חלקים כאלו.
למרות שאני אופטימסטית כפייתית וצחקנית שטוענת שכל עוד החיים לא נתנו לנו סיבה אמיתית לבכות...טפו טפו טפו
צריך רק לשמוח והמון
משהו שחור בנשמתי מחבר אותי לידע קוסמי על אסונות.
תאונות, צונמי, רעידות אדמה קטלניות, התרסקויות של מטוסים בעולם וכו....
אני רואה וחווה כאילו אני ממש שם, כל סרטי האימה שראיתי בחיים
מתגמדים ליד החזיונות האלו.
בלי שום קשר קשה לי לחשוב צלול על בטן מפוצצת
כך שבמהלך יום העבודה אני שובתת רעב מבחירה
מה שגרם לי להתנפל כמו חיה על פיתת שווארמה עמוסה
טרפתי אותה בשקיקה , הטחינה נזלה עליי , העמבה צבעה לי את הסנטר
הייתי ברכב ...מרוכזת כל כולי בהנאה שבאכילה
כך שבכלל לא שמתי לב איך שני גברים מעבר לשמשת המכונית
בהו בי משתוללת על הפיתה בפה פעור
הם בטח בחיים לא ראו אישה שיורדת ככה על שווארמה
המאושרים זכו בהדגמה חיה איך אוכלת כלבה מורעבת.
