זאבה בודדה אמיתית

הוא שלט בי עם המבט שלו
עם הגוף שלו
הוא תמיד שלט בי ככה
הוא מכיר אותי טוב מדי
כמו תמיד נתונה למעשיו
כואבת את כאבו
שמחה את שמחתו
שלו כרגיל
סומכת,נכשלת,מסתייגת
אבל מתגברת
מתבגרת
לא מוכנה לוותר עליו
מצד שני,אולי כדאי לי?
אני אף פעם לא מוותרת על שום דבר.
אני לא טיפוס שבורח כשמשהו לא מסתדר לי..
אני מתמודדת עם הכול ועם כולם.
עכשיו אני צריכה להחליט...אם להמשיך או להתחיל מחדש.

זה היה אחד מאותם הימים הכי מוזרים שחוויתי בזמן האחרון.

כל חוויה הייתה משונה במידה אחרת.

למדתי המון על הסביבה שלי ועל עצמי.

כאשר אדם לומד על עצמו הוא מתחיל לקלוט שהחיים הם דבר לא פשוט בכלל.

רגשות-רגשות הם התוצר הסופי של הזהות שלנו,האמונות והערכים שלנו.
הרגשות הם התוצאה וההוצאה לפועל של המציאות.
מטרת הספר שלי היא לדבר על רגשות,ולחבר לרגשות בדרכים שונות ומשונות.
אשמח לתקשר בספר זה עם מי שיבחר לעשות זאת....עד גיל 10 הייתי מבוגרת,הייתי ילדה מבוגרת שלא מאמינה לאף אחד מרוב אכזבות ופגיעה באמון,הייתי נערה מבוגרת שלא ידעה ליצור קשר עם חברים בגילה והרגישה המון המון בדידות וניכור,והפכתי בגיל 14 וחצי לאישה,או לפחות חשבתי כך...
וכל זה למה-כי למדתי לחשוד,למדתי לפחד,למדתי לא לתת אמון ולא לסמוך...ככל שפעלתי כך יותר (כמו שמבוגרים פועלים),הייתי יותר בודדה,עם פחות כסף ויותר פחדים ומצוקות.
"החיים הם לא שחור לבן,אלא הרבה גוונים של אפור."
אנשים לא עושים לך את מה שהם עושים,הם פשוט עושים,מתוך תפיסת העולם שלהם,לפעמים אפילו,מבלי לשים לב מי נמצא שם בסביבה ובמי זה פוגע.
וכך התחיל החיפוש שלי את הילדה הקטנה שבתוכי שכל כך פחדה לצאת וככל שאני לומדת יותר את חוקי החיים ותבניות החשיבה שלי ושל אנשים,כך אני הופכת לאשה מבוגרת עם ילדה קטנה ומקסימה בתוכי שמאמינה קודם כל בעצמה ולכן אין לה בעיה להאמין לאחרים.
סיכמנו,אני והילדה שבתוכי,שעדיף להיפגע לפעמים וללמוד לתאם ציפיות,מאשר להסתובב פגועים כל החיים עוד לפני שמישהו פוגע...
לגמרי בלי כוונה... וכך אני הולכת ונהיית יותר צעירה עם השנים....
מדהים...יום שבת,כל המשפחה הועילה בטובה לצאת מהמיטות ולהתארגן לטיול,נוסעים לפסטיבל דרום-אדום,השמש החמימה בשמיים,
יום מקסים ומחייך.

פתאום נהיה קר והשמש נעלמה,לשנייה נדמה היה שמזג האוויר מתחלף ויתחיל לרדת גשם,ואז הרמתי עיניים לשמיים וחייכתי לעצמי,
השמיים היו כחולים וריקים מעננים,חוץ מעננה קטנה ואפורה שישבה על השמש והסתירה אותה...דקה לאחר מכן,העננה זזה ושוב נהיה חמים ונעים.

ספר מסוים הביא אותי לחשוב על החיים בצורה אחרת ממה שחשבתי עליהם קודם לכן.

"מי האיש החפץ חיים,

אוהב ימים לראות טוב-

נצור לשונך מרוע

ושפתיך מדבר מרמה

סור מרוע ועשה טוב

בקש שלום ורדפהו."

היה לילה סגריר
גשם דפק בחלון
הוא הביט בי ואני בו
היה זה רגע קצת מוזר
למה? אני לא יודעת
אל תשאלו אותי
אולי תשאלו אותו
הוא,יודע הכול...
הוא,חושב על הכול.
או אולי חושב שהוא יודע הכול ובעצם לא מודע לכלום?
לא זה לא מתאים לו.