ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

The song of ice and fire

לפני 3 שבועות. שבת, 27 ביולי 2019, בשעה 00:41

מראש אגיד ואומר שאין המדובר באורגזמה מינית, אז אם בזה חפצה נפשכם, זה הזמן לחזור. 

המיקום: קילקני,אירלנד. 

הזמן: יום ראשון, שעת אחר הצהריים.

אמנים; פאקינג ניל יאנג ופאקינג בוב דילן. 

מצב תודעה: לא ידוע. 

לא האמנתי, לא האמנתי שבאמת אזכה מתישהו בחיי לראות את שני הגאונים האלה במרחק זריקת בקבוק מים ממני( יתרון הגובה לחלוטין שבר שוויון מהשורה החמישית). 

 ניל יאנג עלה ראשון, נתן בראש שעתיים לערך, כאשר כל פריטת מיתר פשוט מדויקת! חשמל בכל האצטדיון אך הטוב עוד לפניי. 

 אחריי קצת שינויים על הבמה התחילה השקיעה (בכל זאת קיץ באירופה)  ועולה לבמה בצורה הכי אלגנטית שיש בוב דילן!!!

הוא התיישב לו מאחוריי פסנתר הכנף, עטוף בחליפה פשוטה למראית עין וכובע רחב שוליים על ראשו, קלאסי. כשהוא התחיל לנגן על קלידי הפסנתר אני לא יכול להסביר במילים מה קרה לי, לראות ולשמוע אדם שאני כל כך מעריץ שהוא גם סוג של פסיכולוג במו עיניי, סוג של חלום. 

ואז זה קרה, אחריי מספר שירים לא מבוטל לפתע עלה ניל יאנג והמוזיקה התחילה; 6 דק של אורגזמה מוזיקלית. אושר טהור. לא משהו שמילים ראויות או יכולות להסביר.

"Keep on rockin' in the free world"

טעימה קטנה ממה שהיה שם: 

 

המשך לילה מהנה. 

לפני 10 חודשים. שלישי, 9 באוקטובר 2018, בשעה 22:43

את ידעת את זה, עוד לפני שנפגשתם. ידעת שזהו זה, בשבילו, אבל בעיקר בשבילך.

מהרגע שנכנסת... הסתכלת, בחנת, ידעת והמשכת. כי את רוצה, רוצה לנסות, גם אם זאת תהיה הפעם האחרונה... 

עוד הצלפה, ועוד הצלפה, לפעמים עם השוט הזה, לפעמים עם שוט אחר. הפעם העיניים רואות.

הסתכלת, בחנת, ראית והבנת את זה...לא שאלת, לא רצית לשמוע, המשכת.

עכשיו קצת שעווה, גם מצבטים, כן, לגמריי קצת סטירות...אט אט את מורידה את הקצב, רוצה קצת להירגע.

אז עכשיו בתנוחה אחרת, החזרת את כיסוי העיניים, בשבילך, כדי שלא יראה, לא יראה אותך. 

אז הגיע הרגע, הבנת שדי, היה נחמד, אבל  זה לא, וכמה שרצית את החיבור הזה, כי הוא זה בדיוק מה שאת צריכה עכשיו, ידעת שזהו זה. 

פיזי זה קל, לחשת לו באוזן. אבל זה לא מספיק, לא בשבילי, לא עכשיו. 

 

 

עוד אחד ממגירת הbdsm

המשך ערב מהנה(; 

לפני שנה. ראשון, 1 באפריל 2018, בשעה 01:19

כל הזכויות שמורות, המשך לילה מהנה(: 

לפני שנה. שלישי, 20 במרץ 2018, בשעה 23:53

לא טוב לך איתי?

זה לא זה.

אתה לא אוהב שאני למעלה?

זה לא זה.

אתה רוצה להיות למעלה? 

זה לא זה. 

חשבתי שאתה אוהב את הנשיכות.

זה לא זה. 

אז מה, אתה לא נהנה איתי? 

זה לא זה. 

אתה לא חושב שהסקס שלנו מדהים?

זה לא זה. 

אתה רוצה לישון יחד?

זה לא זה.

אז להפסיק עם הסטירות?

זה לא זה.

חשבתי שאתה אוהב שאני רעה.

זה לא זה.

אז להפסיק להתקשר ולסמס? 

זה לא זה. 

אז מה לעזאזאל אתה רוצה? 

שתקראי בין השורות...

לפני שנה. שישי, 1 בדצמבר 2017, בשעה 11:53

זה התחיל בהודעה:"אני רוצה רק להנות, שומדבר מעבר לכך, אל תפתח ציפיות, בטח שלא רגשות". 

התקופה הייתה תקופת "בין זוגיות", ללכת ולהנות, כמה קשה זה כבר יכול להיות?

אז עניתי:"לא מעוניין להתאהב (שקר, הרי מי לא רוצה?), רק להנות, מבטיח".

אז קבענו ביום רנדומלי באיזה שעה אקראית, ובאתי לאסוף אותה.

"באולינג?? בת כמה אני נראית לך?"

"אל תדאגי, את יכולה לשחק עם העקבים", אמרתי.

"כיף באופן מפתיע, בוא למעלה", אמרה לפניי שיצאה מהרכב.

וכך עשיתי, אבל חלילה לא נשארתי לישון, הרי "רק להנות"...

היינו מתראים לפחות פעם בשבוע, לפעמים יוצאים לרוב ביתיים, אבל כל ערב היה נגמר בין הסדינים.

ולא עבר זמן רב עד שהפסקתי "רק להנות", ומשם זה כבר היה נורא קל.

אז קבענו להיפגש,

והיה מדהים,

ורגע לפני שהלכתי, אמרתי:

"אני זוכר את ההודעה,  לא עמדתי בהבטחה ,מצטער שהתאהבתי, היית מדהימה"

 

 

 

 

לפני שנתיים. שישי, 2 ביוני 2017, בשעה 10:29

 

לפני שנתיים. חמישי, 27 באפריל 2017, בשעה 20:39

V חופשה ללא תשלום. 

V ויזה להודו.

V ויזה לאוסטרליה.

V כרטיס טיסה.

 

סוף סוף מסתדרים הדברים, אוטוטו ונוסע מפה לשאוף קצת רוח. 

המשך ערב מהנה

לפני שנתיים. שישי, 24 במרץ 2017, בשעה 15:33

אני לא צועק כמו שחשבת, 

סף כאבי, לא גבוה כפי שציפית, 

על ארבע דמיינת שאראה אחרת, 

המגע שונה לחלוטין, 

אני בוכה,  זה מוזר לך, 

השוט לא מרגיש לך אותו דבר, 

מבלבל אותך להביט בעיניים, 

הכל אחרת את ממלמלת. 

 

תפסיקי להשוות, 

אני יודע שאת לא היא.

את צריכה להבין, 

שאני לא הוא. 

 

 

 

לפני שנתיים. חמישי, 12 בינואר 2017, בשעה 20:58

מסיכת ה"שמח". אבל בתוכי ההפך המוחלט. 

מסיכת ה"עצוב גם לי". אבל בתכלס, בכלל לא הכרתי אותו. 

מסיכת ה"תמיד אוהב להקשיב". למרות שממש לא בזין שלי לשמוע עכשיו. 

מסיכת ה"מבין אותך לגמריי". על אף שבחיים לא מצאתי עצמי במצב כזה. 

מסיכת ה"ברור שבא לי לבוא". למרות שאת יודעת שאין לי כח לזוז מהספה. 

מסיכת ה"זורם לי". אפילו בטיימינג הכי גרוע שיש. 

מסיכת ה"את צודקת". רק בגלל שאני יודע מה יקרה אם אגיד אחרת. 

 

כל אותן מסיכות, לעיתים אני לובש אותן לא כי אני בהכרח רוצה, לפעמים כדי לרצות, לפעמים מתוך צביעות ולפעמים מאמת. 

מסיכות.

לא תמיד משוכנע מהי הסיבה שאני עוטה אותן.

אם אני לובש אותן בשבילי? בשבילך? בשביל מי? 

 

המשך ערב מהנה.