לפני 12 שנים. 22 ביולי 2012 בשעה 18:43
אז תרד השמש, ואני, יחפה זה מכבר, אצא החוצה אל אותה השמש, ועכשיו היא כבר נמרחת לי על השמיים מול הבניין.
סגולה ואדומה, מאהבת סקרנית אך עם זאת ביישנית, מתחבאת ממני, ואני רודפת אחריה ברגליים יחפות נשרטות, עדינות וקטנות, נעימות, ומלטפת את גופה ונצמדת אליה חזק, ולא מרפה.
והיא חמה ובוערת, וקרירה לי. ואני מתרפקת על הקרירות הזו, ומחכה לרגע שבו הוא יעלה. ויחדור לתוכי וישאיר בי חיוך עם הלובן המדהים הזה שהוא נושא בחובו. וחיוך של חתול של פעם, וגזוז בטעם פטל, וחיבוק אחד מבנאדם אחד נדיר, ואהבה גדולה בבניין אחד, וזוג נעליים ירוקות, וילדה אחת עם תלתלים שמשחקת בנדמה לי ונוקשת בעקבים, ואומרת את זה שלוש פעמים, ובסופן נשארת בדיוק איפה שהיא התחילה, והיא מאושרת, ומחייכת. ומאושרת.