אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על חבל דק

לפני 6 שנים. רביעי, 4 בספטמבר 2013, בשעה 18:35

הסיפור מכיל אלמנטים קשים לקריאה וחורגים מגבולות ה BDSM המקובלים. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.

 

אורנה פלאגס אהבה לבוא לבית. המקום האהוב עליה היה השולחן בפינת המטבח. לא הייתה תצפית טובה יותר מהמקום הזה. היא הייתה יושבת וצופה בנערים הבאים והולכים, מדברת על קשקוש כזה או אחר עם האמא שלהם, בזמן שעיניה תרות בחשאי את גופם. התכנית שלה הייתה פשוטה. להעמיד פנים שהיא חברה ולחכות לרגע של חוסר זהירות מצידם. היא הציתה סיגריה.

 

אמו של הנער פטפטה משהו על הפרחים בשכונה. אורנה פלאגס הקשיבה בחצי אוזן. לאחר זמן מה נטרקה הדלת הקדמית.

 

היישר אל המטבח נכנס רועי, המועדף עליה. היא שאפה מהסיגריה והעבירה את עיניה עליו. הוא חזר מריצה והיה מיוזע. היא יכלה להרגיש את עצמה נרטבת גם כן כשהיא לוטשת את עיניה על בשרו המבריק, צופה בשרירים המניעים את הנער לתוך המטבח.

 

"היי גברת פלאגס" אמר תחילה בחיוך שהתחלף למבט זועף כשהבחין בסיגריה.

 

אורנה נשפה את העשן לכיוון התקרה והעבירה את לשונה באיטיות על שפתיה. רועי היסס. הוא בלע את רוקו ולא הצליח להסיט את מבטו מלשונה שנעה באיטיות על שפתיה הציוריות.

 

"רועי, למה אתה לא קורא לי אורנה?"

 

פיו של רועי הרגיש יבש. אמא שלו לא ראתה את תנועת הלשון. הוא קיבל זקפה בניגוד רצונו. אלוהים, חשב, זו החברה של אמו. היא הייתה מבוגרת ממנו בשלושים שנה.

 

"כן רועי" אמא שלו התערבה בשיחה "אתה גורם לה לחשוב שהיא זקנה".

 

אמא שלו לא הסתובבה אליהם, כי הייתה עסוקה בהכנת חטיפים.

 

אורנה סיימה את הסיגריה שלה ולקחה עוד אחת מהחפיסה שעל השולחן.

 

"אוקי. אורנה. איך זה?"

 

אורנה לקחה את הסיגריה, החזיקה אותה זקופה וטפחה את בסיסה על השולחן.

 

"אני אוהבת את זה ככה" ועיניה ננעצו במכנסי הריצה של רועי.

 

כשהוא מושך את עיניו מהסיגריה הלא דלוקה של אורנה, הוא השפיל את מבטו. למרבה מבוכתו איברו הקשה נדחף כנגד מכנס הניילון. רועי האדים והעיף מבט לגברת פלאגס. הלשון שלה שוב התחילה ללטף את שפתיה. זה היה כאילו היא טועמת אותו. רועי חשב.

 

לשונה של אורנה קיבלה את הסיגריה כשהיא מעבירה אותה לכיוון הפה שלה. היא הניחה אותה באיטיות בין שפתיה המלאות והאדומות והציתה אותה. שאיפה עמוקה, גומות עמוקות בלחייה, נועצת את עיניה ברועי. היא החזיקה את העשן לכמה רגעים ואז נשפה בחוסר רצון.

 

מבלי משים לב גם רועי עצר את נשימתו ונשף. כשפניו עדיין אדומות, הוא פתח את המקרר בחיפוש אחר אוכל.

 

אורנה בחנה את התחת העגול והמוצק של הנער בזמן שרכן קדימה. נתחים משובחים, חשבה לעוצמה והפנתה את מבטה לאמו שהסתובבה אליה.

 

"אין כאן שוב דבר לאכול" אמר רועי לאמו.

 

"ובכן יש כמה שאריות כרוב ניצנים" הציעה אמא שלו כשהיא הולכת לכיוון השולחן שבו ישבה אורנה.

 

"אוף, אלוהים והם יישארו גם ככה. שאריות." ענה רועי כשהוא עדיין מחפש.

 

"אני אוהבת פיצה" אמרה אורנה, "אתה אוהב פיצה רועי?"

 

האם התנצלה וקמה להשתין, מבטיחה לחזור במהרה.

 

רועי לא הרים את מבטו, עדיין נבוך מזקפתו.

 

"אה, כן."

 

"מה התוספת האהובה עליך?" שאלה אורנה בתמימות.

 

"פפרוני" השיב כשהוא מעתיק את חיפושיו לדלת המקרר.

 

"אני אוהבת נקניקייה. טעימה. עסיסית. זה פשוט נמס בפה שלי." אמרה כששיניה הלבנות נסגרות כמעין ביקוע דמיוני.

 

פניו של רועי האדימו שוב והוא התכופף אל המדף התחתון של הדלת.

 

"אולי ערב אחד אתה תוכל לקבל את הפיצה שלך ואני את הנקניקייה שלך?"

 

"אה, מה?" הוא שאל במבט לאחור מעבר לדלת. רועי היה בטוח שהוא לא הבין נכון.

 

"אתה תקבל את הפיצה שלך ואני נקניקייה." אמרה אורנה כשהיא שואפת עמוק את עשן הסיגריה.

 

רועי היה נבוך שוב. הוא לא הבין. הוא חשב שלאורנה בא עליו. זה היה פשוט החשק המיני של גיל העשרה שלו. אורנה הייתה חתיכה. היה לה שיער שחור, שופע ומתולתל עד אמצע הגב, עיניים חומות חודרות וגוף חטוב וסקסי. הוא החל לחייך ואז לצחוק.

 

"חשבתי שאמרת הנקניקייה שלך".

 

אורנה נראתה מהרהרת ואז אמרה "אתה תוכל לקבל את הפיצה שלך ואני את הנקניקייה שלך".

 

"כן" אמר רועי כשהוא ממשיך לצחוק "זה מה שחשבתי שאמרת."

 

אורנה שרבבה את שפתיה "אצטרך לחתוך אותה קודם לפני שאוכל אותה."

 

רועי הפסיק לצחוק ואמו נכנסה שוב למטבח.

 

"מה היה כל כך מצחיק?" שאלה.

 

"אה אליס, דיברנו על אוכל" ענתה גברת פלאגס בתמימות.

 

"מה מצחיק בזה כל כך?"

 

"רועי אמר שהוא יביא לי הביתה פיצה ללא תוספות." ענתה אורנה כשהיא מקשתת את גבותיה ומביטה ברועי.

 

אליס צחקה "זו לא תהיה ארוחה כל כך משביעה ללא התוספות".

 

אורנה צחקה גם כן "כן, אני כנראה אהיה כל כך רעבה שאוכל גם את השליח"

 

אליס צחקה בקול רם יותר. "שמעת רועי? שלא תספק שום דבר לביתה של אורנה."

 

הצחוק דעך ואמו של רועי הביטה באורנה יותר ברצינות.

 

"את יודעת? מסתובבת שמועה בעיר שמספר נערים נעלמו לאחרונה."

 

"באמת?" אורנה נראתה אדישה והמשיכה להציץ ברועי.

 

"זה לא היה בחדשות או משהו כזה. שמעתי את זה מחברה. המשטרה חוקרת את היעלמותם של כמה גברים ובני נוער, אני חושבת."

 

אורנה רק הנהנה כשהיא מציירת עם הסיגריה שלה על השולחן. אליס רכנה קרוב יותר אליה.

 

"אמרתי לרועי שלי שלא יסתובב לבד בלילות, לפחות עד שנדע אם יש אמת מאחורי השמועות הללו."

 

"את יודעת איך זה בני נוער בימינו. נעלמים לכמה ימים ואז חוזרים הביתה." העירה אורנה בשעמום.

 

"כן. ספרי לי על זה. מין גיל כזה שההורמונים משתוללים להם בגוף והם עושים שטויות."

 

"איזה שטויות?" אורנה שאלה מנסה להיראות מתעניינת.

 

"כנראה שיש איזו קוגרית שמפתה אותם וכולם מחפשים איך ליפול ברשתה ולאבד את בתוליהם."

 

"בטח עוד שמועה." העירה אורנה.

 

"כן, כנראה" צחקה אליס

 

רועי בהה בשתי הנשים.

 

"לא, ברצינות, אורנה, שמעתי שיש מקומות בעולם שזה ממש מקובל שלנשים מבוגרות יש בני זוג ממש צעירים. קראתי על זה בנשיונל ג'יאוגרפיק. יותר צעירים מהילדים שלהן."

 

"האם אתה בטוח שזה היה בנשיונל ג'יאוגרפיק?"

 

"כן, אני בטוח" ענה רועי כשהוא צוחק "אוי אורנה את כל כך מצחיקה."

 

בינתיים אורנה שלחה יד אחת מתחת לשולחן ובזמן שרועי עמד ליד השולחן, תפסה את הזין שלו שעדיין היה קשה. רועי זינק בהפתעה וניסה להתרחק אבל מצא את האחיזה של אורנה חזקה מדי. היא אפילו לא הביטה בו ובמקום זה הביטה באימו שעדיין צחקה. שומרת על אחיזתה באצבעותיה, היא החלה לעסות את קצה איברו עם אגודלה.

 

בידה הפנויה, אורנה הרימה את הסיגריה אל שפתיה ושאפה עמוקות. זה הזמן שבו היא נשפה את העשן לתוך פניו של רועי. הוא השתעל. היה משהו מוזר בריח. זה לא הריח כמו טבק.

 

הוא ניסה למשוך את עצמו משם אבל לא הצליח. הזין שלו היה כעת זקוף במלואו, דוחף את מכנסי הניילון. הוא היה מבועת שמא אמו תראה את המתרחש.

 

אמו עדיין צחקה כשראשה מופנה הצידה והיא מחמיצה את הנעשה. היא פנתה בעניין השיעול.

 

"רועי התקררת?"

 

"הוא צריך תרופה נגד שיעול." אורנה העירה כשהיא מהדקת את אחיזתה על הזין שלו.

 

ואז בתנועה מהירה, העבירה את אחיזתה לביצים שלו. את אלה היא לחצה אפילו חזק יותר, חונקת את התגובה שלו.

 

"אלוהים אדירים" אמו העירה "אתה כולך אדום ונחנק משיעול כאילו מנסה לפלוט משהו החוצה. אני חושבת שאתה צריך תרופות."

 

"יש לי בבית תרופת מרשם מיוחדת. אולי אני יכולה להביא את זה מחר?" הציעה אורנה, כשהיא משחררת את אחיזתה.

 

רועי התחיל לנשום מהר יותר כדי להסדיר את נשימתו. הוא היה שרוי בכאב, אך למרות זה או בגלל זה, חרמן לאללה. הוא המשיך להשתעל עוד קצת.

 

"היי אמא, * שיעול * אני יכול לאסוף את התרופה הלילה * שיעול * . את יודעת כמה זה קשה להגיע לרופא".

 

אליס חשבה לרגע. "אורנה את בטוחה שלא אכפת לך? את לא צריכה את זה?"

 

"לא, התרופה הייתה של בעלי".

 

"אוי אני כל כך מצטערת. הוא מת?"

 

"במסיבת הברביקיו ביום העצמאות" ענתה אורנה.

 

"אוי אני בטוחה שאת מתגעגעת אליו מאוד" אמרה אליס בצער.

 

"יש לי זיכרונות נעימים ממנו" ענתה אורנה, מעבירה את הלשון שלה על שיניה. "הוא השאיר אותי מאוד מרוצה."

 

"אז זה לא היה בלתי צפוי?"

 

"לא בשבילי" ציינה אורנה.

 

אליס הנהנה בראשה בידענות. "הוא לא יכול היה להשלים עם זה אז. את ידעת שהוא הולך, אבל הוא לא יכול היה להתמודד עם זה."

 

"כן, ממש עד לארוחה האחרונה שלנו יחד. הכנתי את הצלי הטעים והעסיסי ביותר. צלוי לאט על גחלים במשך כמה שעות."

 

"אוי, ויקירך המסכן לא יכול היה לאכול"

 

"אהה לא, אני היחידה שאכלתי. אני חוששת שעליתי קצת במשקל אז" אורנה המשיכה כשהיא חופנת את השד שלה בידה.

 

"כן, כן" אליס הנהנה בידיעה בעיניים עצומות. "המתח הורג אותנו."

 

רועי ראה את ידה של אורנה נלחצת אל שדה הרך והשופע. השד היטלטל ופיתה אותו. הוא רצה נואשות לתפוס אותו. עיניו עברו למחשוף שלה והוא בהה בשדיה.

 

"רועי" אליס נזפה בו במבט קשה. "למה שלא תעלה להתקלח. אתה מזיע מהריצה."

 

רועי יצא, נבוך שוב. הוא עשה מקלחת ארוכה וחמה וניסה להוציא את הגברת פלאגס ממוחו. הוא לא היה יכול. הוא כל הזמן דמיין איך הוא הולך לביתה ועושה אהבה לוהטת ופרועה. כמובן, הוא מעולם לא עשה את זה קודם, אבל הוא ראה הרבה סרטים. הוא פשוט רצה לתפוש אותה ולנשק אותה ולאחר מכן דברים יקרו מעצמם. הוא קיווה שהיא מתוחכמת מספיק כדי להתמודד עימו. הוא לא רצה מערכת יחסים. הוא רק רצה, נו טוב, לזיין אותה. העישון הפריע לו. הוא יצטרך לבקש ממנה לא לעשן או לפחות לצחצח את שיניה לפני שהם יעשו דברים. כן, זה הולך להיות גדול, חשב לעצמו. הוא ילך לשם הלילה לאבד את בתוליו, אבל הוא יצטרך לחזור לפני שאמו תתחיל לחשוד.

 

דפיקה נשמעה על דלת חדר האמבטיה. "רועי, רועי" אמו צעקה: "אתה מתכוון לבלות שם את כל היום?" רועי משך את עצמו מההזיות ופתח את הדלת חלקית.

 

"אלוהים אדירים, רועי. אתה אפילו עוד לא לבוש עדיין" אליס נזפה "תתלבש ותלך לביתה של אורנה כדי לאסוף את התרופה. היא אמרה שהיא תחכה זמן מה, אבל יש לה ארוחת ערב גדולה מתוכננת, אז אני לא רוצה שאתה תעכב אותה".

 

"אה - בסדר" רועי התחיל לסגור את הדלת, "אה אמא אחרי שאקח את התרופה * שיעול * אני מתכוון ללכת לביתו של יונתן."

 

"שוב הלילה? היית שם אתמול בלילה."

 

"הוא צריך קצת עזרה בשיעורי הבית שלו ו.. אה אמא שלו מכינה לנו ארוחת ערב."

 

"טוב, נחמד מצידך שאתה מודיע לי." אמרה אליס כשהיא הולכת משם.

 

רועי רץ לחדרו ולבש במהירות את הבגדים. לבו הלם. פיו התייבש כשדמיין את החזה של גברת פלאגס.

 

הוא ירד במדרגות וכמעט היה מחוץ לדלת, כאשר אמו קראה לו. הוא עצר, מגלגל את עיניו. הנה זה בא, הוא חשב.

 

"רועי, אולי כדאי שתיקח איתך קצת כסף ותציע לשלם עבור התרופה" הציעה אמו.

 

"אה מה אם אני אביא לה בקבוק יין?" שאל רועי בחשש שיסגיר את כוונותיו.

 

"אה, זה טיפשי ... זו הייתה התרופה של בעלה המנוח. אתה יודע מה, תיקח. אבל רק את ה Clos du Bois, לא משהו יקר."

 

רועי נכנס למרתף, תפס את היין ויצא בחזרה כך שאמו לא יכלה לעצור אותו שוב. זה היה מושלם, הוא חשב. הנה אני הולך לביתה של אורנה (שהוא יכול לקרוא לה עכשיו אורנה בגלל שהוא הולך לזיין אותה) ויש לי בקבוק יין. כשנכנס למכונית, הוא דמיין ארוחת ערב לאור נרות. רק אורנה והוא. הוא דמיין איך הוא מנסה למשוך את פקק השעם מהיין ולא מצליח. ודווקא עכשיו המכונית לא מתניעה.

 

רועי צלצל בפעמון והמתין בקוצר רוח. הוא היה צריך לחכות עוד כמה רגעים. שלושה קילומטרים של ריצה בחום והוא הזיע שוב. עדיין לא הסדיר את נשימתו חזרה. הוא ניסה לנשום עמוק יותר ומהר יותר, כך שהוא יוכל לדבר בצורה נורמאלית כאשר אורנה תפתח את הדלת. הוא השתדל להיראות רגוע. כאילו היה רגיל לשכב עם החברות של אמא שלו. אלוהים, רק מהמחשבה לבו הלם מחדש. אורנה לקחה את הזמן שלה ובינתיים נשימתו הוסדרה. הוא היסס, אולי היא לא שמעה את הפעמון. הוא צריך לצלצל בו שוב? הוא לא רצה להיראות להוט מדי. מה שכמובן, הוא היה. הוא שלח את ידו לכיוון הפעמון ואז שמע את ידה על הדלת.

 

"רועי! איזו הפתעה" אמרה אורנה כשפתחה את הדלת. רועי היה מבולבל. "אה, אמא שלי אמרה לי לבוא מייד."

 

הוא הרגיש מטופש. הוא איבד את קור הרוח. המראה שלה לא עזר. אורנה הייתה עוצרת נשימה. עם נגיעות של מייקאפ, שפתיים אדומות ומלאות, עיניה החומות והמהפנטות מודגשות בצללית. היא לבשה שמלת משי אדומה וצמודה עם מחשוף עמוק שהדגיש בחושניות כל פיתול בשדיה הרעבים.

 

בושם משכר מילא את נחיריו. נדמה היה שפיה זז בהילוך איטי בזמן ששיניה הלבנות נחשפו בהדרגה כששפתיה האדומות והמלאות נפרדו בתנועת לעיסה.

 

הוא יצא מההלם וכמעט איבד את שיווי משקלו כשאחיזתה החזקה של אורנה משכה אותו פנימה. היא הכניסה אותו לאולם הכניסה וטרקה את הדלת.

 

רועי נאבק לשמור על שיווי משקלו ועל היין שהוא מחזיק.

 

"אממ, יין לארוחת ערב, כמה נחמד מצידך רועי". אורנה חייכה.

 

"אה, כן" רועי אמר "זה היה הרעיון שלי."

 

שיט, זה היה טיפשי. הוא חשב. הוא נשמע כמו אידיוט.

 

"למה שלא תשב" אורנה הציעה כשהיא מכוונת אותו אל הספה בסלון.

 

היא לקחה את בקבוק היין ונעלמה במטבח.

 

רועי ישב, הביט מנגד לחדר והבחין בחפיסת סיגריות על שולחן הקפה. אני מקווה שהיא לא תדליק, הוא חשב. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל לנשק אותה ולהתעורר מינית. מה זה המותג הזה בכל מקרה, הוא תהה, כשהוא בוחן את החפיסה מקרוב. הוא מעולם לא ראה את הלוגו.

 

אורנה נכנסה שוב לחדר ורועי משך את ראשו לאחור. היא החזיקה שתי כוסות גדולות של יין לבן. "וואו" רועי ציין, "זה היה מהיר".

 

"רועי, זה היין שלי, שכבר מזגתי. אני עדיין לא פתחתי את הבקבוק השני." אורנה הסבירה.

 

"אה" צייץ רועי, מרגיש טיפש שוב. "אז היה לך שתי כוסות מוכנות?"

 

אורנה חייכה וכמעט ישבה עליו. ירכה נדחפה בירכו, פניה קרובות מתמיד. רועי החליט שזה הרגע ורכן כדי לנשק אותה. אורנה הביאה את כוס היין לפניו.

 

"תמיד להשרות ביין" העירה מחכה שייקח את הכוס בידו.

 

הוא היסס. מעולם לא שתה יין כזה לפני כן. זה היה... נו טוב, מתוחכם. הוא לגם לאט.

 

"אז" המשיכה אורנה, "האם הבאת נקניקייה לארוחת הערב?"

 

רטט חשמלי רץ במעלה ירכו של רועי. הציפורן האדומה של אורנה חפרה בבשרו ועשתה את דרכה מעלה מתחת למכנסיו. הפה שלו התייבש והוא לקח לגימה גדולה נוספת של יין. הוא הביט לתוך העיניים החומות המהפנטות האלה וצפה חסר אונים, כמו צבי המואר בפנס, בפיה של אורנה נפתח לאט.

 

"אווו, מה זה?" אורנה שאלה כשידה הגיעה אל איברו.

 

היא החלה לעסות את איבר המין שלו שכבר התקשה בזמן שנשענה עליו. רועי הביט לתוך הפה המחכה שלה, חודר את השפתיים האדומות והנוצצות אל תוך החשיכה. הוא כל כך רוצה להיות בתוכה. הוא הכריח את עיניו לזוז כלפי מטה. המשי האדום רק בקושי ריסן את שדיה המפוארים, המחשוף העמוק הכהה היה מהפנט ומזמין כחשכת בין הערביים. ראשו הסתחרר. הבושם שלה היה משכר ועשה אותו סחרחר. הוא היה זקוק לנשימה, להירגע.

 

אורנה זזה בביטחון. היא ראתה איך היין משפיע. הקורבן שלה ישב פסיבי, מחכה לגורלו. היא חייכה.

 

"אתה צריך עוד יין" אמרה ושפכה את הכוס שלה לתוך הכוס שלו.

 

הוא נענה בקהות חושים מאפשר לה להטות את הכוס לתוך הפה שלו. הוא סיים את היין בכמה לגימות קצרות. היא לקחה את הכוס מהיד שלו והניחה אותה על השולחן.

 

רועי בהה קדימה ללא ניע, כמעט משותק. אורנה שלחה את ידה לחפיסת הסיגריות על השולחן, הוציאה אחת והדליקה אותה כבדרך אגב. היא נשמה נשימה עמוקה תוך בחינת הטרף שלה.

 

"אתה יודע רועי, אני אוהבת נערים", היא אמרה נושפת עשן לתקרה. "אני אוהבת את הבשר הרך והעסיסי שלהם. האם אתה יודע שניתן לצלות את הבשר על אסכלה במשך שעות וזה לא יתייבש? האם אתה רוצה לדעת מה הלאה?"

 

רועי לא ענה. עיניו ריצדו בחוריהן ונשימתו נעשתה כבדה.

 

"טוב, אני הולכת לפתוח את היין, שהיית כל כך אדיב להביא, כדי שהוא יכול לנשום. ואז אני אחזור לקחת אותך כדי שנוכל להתחיל בהכנות לארוחת הערב." אורנה עלתה ונכנסה למטבח.

 

רועי, שעכשיו לא היה מסוגל לזוז או אפילו לנקות את הראש שלו, נותר ממתין וחסר אונים. קולה של אורנה הדהד בראשו. מה היא מדברת על אכילת בשר, לאכול אותו? הוא חייב לצאת מכאן. אורנה לא הייתה רצינית כמובן, הוא ידע את זה. אבל הוא היה מבוהל ורצה לעזוב. אם הוא רק היה יכול להגיע לדלת בזמן שהיא הייתה רחוקה. אבל הגוף שלו לא נשמע לו. הוא לא יכול היה לעמוד. בעוד כמה רגעים, אורנה תחזור ואז מה? אולי היא הולכת לחתוך את הזין שלו. הוא התחיל להיכנס לפאניקה.

 

אורנה חזרה. הנער הזיע, אבל עדיין ישב על הספה. אההה, טוב, חשבה. קצת פחד עושה את הדברים יותר כיף. היא אהבה לדבר עם הבשר שלה בזמן שהכינה אותו. זה היה כיף לראות את העיניים המבוהלות שלהם בזמן שהיא מתארת את טקס הפולחן במטבח שלה.

 

היא ניגשה לספה ותפסה בחולצה של רועי ביד אחת. בתנועה מהירה היא משכה אותו בכוח מהספה והניפה אותו על כתפה הימנית כשידה תומכת ואומדת את ישבנו. היא נשאה אותו בקלות, כוח שהוא אפילו לא תאר לעצמו שיש לה. אורנה עישנה בזמן שהלכה, לא מסתכלת על הבשר המיועד.

 

היא נכנסה למטבח והטילה אותו על הדלפק ללא גינונים מיוחדים. היא לקחה עוד שאיפה מהסיגריה שלה.

 

"ובכן, רועי" אמרה כשהיא מסובבת את זרועה בתנועת שחרור, "זה המטבח שלי. אתה אוהב את זה?"

 

רועי הביט סביבו ונבהל. המטבח היה ענק. כלי המטבח היו כפולים בגדלם מהמטבח שבביתו. אנקולים שנתלו מהתקרה בעזרת שרשראות ברזל נתנו תחושה שמדובר יותר בבית מטבחיים מאשר במטבח ביתי. סכינים ארוכות ומשוננות תלויות לצד מזלג עם שתי שיניים ארוכות ואחת באמצע קצרה במיוחד. הוא הסיט את עיניו בבהלה מנסה להתעורר מהחלום הרע ועיניו נחו על תנור, שכמותו לא ראה מעולם, במרכז המטבח. תנור גדול שנראה כאילו ניתן לצלות אדם בשלמותו. הוא ניסה להניע את גופו המשותק שוב, בניסיון להימלט מבית המטבחיים הזה אך לשווא.

 

היא התקרבה אל פניו. "אני מקווה שאתה אוהב אותו. זה הדבר האחרון שאתה הולך לראות בחיים שלך."

 

היא נשענה לאחור כדי לצפות בהשפעת המילים שלה. אממ, טוב דמעות החלו להיקוות בעיניו המבוהלות. היא אהבה אותם כשהם התנגדו לגורלם. כשהם לא רוצים להיות חלק בזה. זה הופך אותם לטעימים יותר.

 

היא ניגשה לדלפק והוציאה עוד קערה. "ראה, אני כבר הכנתי את המלית. רועי, במשך זמן רב אני כבר מחכה לנעוץ את שיניי בבשרך ואני הולכת ליהנות מכל נגיסה. ראשית אנחנו צריכים להתפטר מהבגדים המטופשים האלה שלך."

 

אורנה שלפה סכין ובכמה משיכות מהירות חתכה את בגדיו של רועי.

 

"זהו!" היא אמרה בשמחה, ואז הביטה בזין שלו, "אממ תראו את זה" היא גלגלה את עיניה, "אני לא יודעת אם אני יכולה לחכות בזמן שאתה תיצלה בשלמותך. אני הולכת להכניס את הנקניקייה למיקרוגל ולאכול אותה בזמן שאני מחכה."

 

היא הביטה בעיניו של רועי. "לא אכפת לך אם אוכל איזה חטיף לפני ארוחת הערב, נכון? אני מבטיחה לך שזה לא יקלקל לי את התיאבון."

 

היא עיסתה אותו במומחיות עד לזקפה. "הנה. מוכן לכריתה". אורנה הסתכלה לתוך עיניו המבועתות של רועי וחייכה. "הו, אל תדאג, אני בטוחה שזה יהיה טעים."

 

היא הרימה לאט את שק הביצים שלו והתחילה לחתוך מלמטה. כעבור כמה רגעים היא הרימה את השלל שלה, עדיין מלא וזקוף. היא הביטה שוב ברועי.

 

"אתה רצית להיות בתוכי, לא?"

 

מביטה מטה בעבודתה, הבחינה אורנה בדימום.

 

"אה אנחנו לא רוצים לבזבז את זה. צריך את זה לרוטב."

 

היא הניחה את השלל שלה בצד, הרימה את הבשר ונשאה אותו לדלפק אחר עם מגש צלייה שחיכה שם.

 

"הנה" אמרה. "חבל לבזבז, למרות שיש עוד הרבה דם בבשר שלך. אני רק הולכת לבשל את הזין שלך בזמן שתהיה מושרה בדם שלך, בסדר?" היא שאלה כשהיא משרבבת את שפתיה ומטה את ראשה.

 

היא חזרה לחטיף ונעצה את הציפורן בקצהו. היא תבלנה אותו קלות, ציפתה אותו ברוטב והכניסה למיקרוגל. המטבח התמלא במהירות בניחוח של בשר צלוי ותבליני בישול.

 

אורנה הביטה ברועי. "אממ, זה פשוט מריח נפלא. אני חייבת לקחת ביס."

 

היא הוציאה את הבשר מהמיקרוגל והניחה אותו על הדלפק. במזלג היא קטעה את הקצה והניחה אותו לאט בתוך הפה שלה. היא עצמה את עיניה כשהיא התענגה על הבשר. היא החזיקה אותו בפה שלה לרגע ואז החלה ללעוס את גבריותו באיטיות. הוא בלע את רוקו, גרונה נע כשהבשר גלש לבטנה הממתינה רעבה. היא הרימה את הצלחת עם הזין וביצים הנותרים.

 

"אני מצטערת רועי. אני חייבת לאכול את זה עכשיו ואז נחזור להכין אותך לארוחת הערב שלי, בסדר?"

 

לא הייתה שום תגובה מ"העגל" שעדיין היה בהכרה.

 

אורנה ישבה ליד שולחן האוכל ואכלה את איבר המין והאשכים, בין לגימות של יין מהירות. היא מצאה את עצמה מגרדת את הצלחת הריקה עם המזלג שלה.

 

אממ, זה היה שווה את ההמתנה, היא חשבה והגיעה לסיגריות שלה. היא לקחה אחת והדליקה אותה בזמן שהיא הסתכלה אחורה למטבח על הבשר הממתין.

 

יש עוד עבודה לעשות, אבל היא תעשה את זה מהר. היא הייתה מומחית בזה והיה לה תנור חום מיוחד שיבשל את הבשר הזה בתוך כשעתיים. היא שאפה עמוקות, מה שהזכיר לה, שהיא צריכה לשמור את המוח. אולי היא צריכה להסיר אותו לפני היד. לא, היא הרהרה. לפעמים הבשר נשאר בחיים בתנור במשך כשעה והיא אהבה את המחשבה על זה. הגבר יודע שהוא נצלה, בזמן שהיא הייתה מוציאה אותו מדי פעם החוצה כדי לעסות את בשרו במשרה השמנונית על מנת שלא יתייבש. אולי הגברים חשבו שהיא שינתה את דעתה והיא תשחרר אותם היא צחקקה. גברים היו בשר. היא לא יכלה לדמיין אותם בשום צורה אחרת. למרות שהם עשויים היו להפוך למוצרי עור נחמדים, כמו שהפך להיות בעלה המנוח לאחרונה. היא העבירה את ידיה מעל חזיית העור שלה כשהיא חשבה על זה. איש טוב וצלי עוד יותר טוב. היא לקחה עוד שאיפה מהסיגריה שלה וקמה מהשולחן. היא עמדה מעל המגש, שהמשיך לקלוט את הדם והדמעות שזלגו מגופו, מביטה למטה ברועי.

 

"מצטערת על העיכוב", אמרה למראהו הפרקדן ונשפה כלפי מעלה. "הזין שלך היה טעים מאוד, בדיוק כמו שאמרתי שיהיה. אתה מתגעגע אליו?" היא התבוננה בעיניו. "טוב אל תדאג אתה עומד להצטרף אליו. ראשית אני הולכת לרוקן אותך ולמלא אותך. ואז.." היא המשיכה כשפניה הסתובבו אל התנור "אתה הולך להיכנס לתוך התנור שחומם מראש, בו אתה תיצלה במשך מספר שעות. בסיום התהליך, נו טוב, אתה פשוט תהיה חלק מהגוף שלי."

 

אורנה לקחה עוד שאיפה ארוכה מהסיגריה שלה והלכה משם. היא חזרה כמה רגעים אחר כך עם מכשיר דמוי צינור שהיא דחפה לתוך הישבן של רועי. "זה יטפל בקרביים המגעילים", היא הסבירה בסבלנות. "הכול אוטומטי ועובד כל כך טוב עד שתהיה נקי לגמרי מבפנים." דקות כואבות עברו על רועי כשחש את זרמי המים נעים בתוך בטנו ואט אט הופכים נקיים יותר ביציאתם. אורנה הוציאה את המכשיר מישבנו וניגבה את טיפות המים האחרונות שעוד זלגו מתוכו. היא לקחת פלאג אנאלי עשוי אלומיניום וקדוח לכל אורכו והראתה אותו לקורבנה שלא הבין מה זה. "אה, זה בשביל להוציא את האדים החוצה מגופך. אנחנו לא רוצים שבטנך תתפקע בתוך התנור, נכון?" שאלה והשתהתה כאילו מחכה להנהון הבנה ממנו. היא דחפה בכוח רב את הפלאג לתוך חור ישבנו הקטן והבתולי "אגב" אמרה בבדיחות "כולם חושבים ששם המשפחה שלי הוא פלאגס. אבל הוא לא. הוא פלאג אס (Plug Ass). עכשיו אתה גם יודע למה."

 

היא חייכה מהמחשבה. היא קיוותה שהוא יהיה עדיין מודע ובהכרה, לפחות פעם אחת, בזמן שתעסה את בשרו שוב בתוך התנור שלה. היא נטלה מזלג עם בלוק חמאה עליו, טבלה את החמאה בדם שבתוך המגש והחלה לעסות אותו לתוך בשרו. היא לקחה את הזמן שלה, מעבירה את החמאה לאט קדימה ואחורה ובדרך אגב מעשנת וצופה בעיניו. האימה עדיין שם. היא הייתה בטוחה שהיא יכולה לטעום את הפחד בבשר כשהיא אכלה אותו. לאחר כעשרים דקות של הכנות, היא הרימה את המגש בזהירות והחליקה אותו לתנור החם שמחכה. היא צפתה באימה שבעיניו של מי שיהפוך לארוחת הערב שלה בקרוב, בזמן שנדחף פנימה.

 

"אני אבדוק אותך מעת לעת, בסדר?" היא אמרה וסגרה את הדלת.

 

אורנה הרימה את הטלפון. רועי עדיין היה יכול לשמוע מעט מהשיחה:

 

"אליס, כן, זאת אורנה. ובכן, לא בגלל זה התקשרתי. הוא מעולם לא הגיע. אני יכולה להביא לך את התרופה יותר מאוחר, זו לא בעיה... כן כנראה פשוט הלך לביתו של חברו."

 

היא לקחה כסא והתיישבה מול התנור. דלת התנור הייתה עשויה מזכוכית עבה במיוחד שניתן לראות דרכה את שמתרחש בתנור. השפעת הסם החלה להתפוגג מגופו אך זה היה מאוחר מידי. שוכב על גבו כשרגליו מקופלות לאחור וקשורות מפוסקות אל טבעות שבצידי המגש וידיו מתוחות וקשורות גם כן לצידי המגש – לא הותירו לו סיכוי להימלט מחום התנור הלוהט. מראה הקרבן שמנסה להרים את ישבנו מעלה מעל מגש הדם המבעבע שעשע את אורנה. היא הציתה סיגריה ואחזה בה בידה האחת ואת ידה השנייה שלחה אל מתחת לתחתוניה.

 

לאחר זמן מה נפתחה דלת התנור והוא החליק לרגע החוצה אל האוויר הקריר במטבח. אורנה רכנה מעליו וחייכה. תודה לאל. הוא חשב, שהיא סוף סוף חזרה לשפיות. ואז הוא הרגיש שמשהו מבריש אותו, נוזל הזורם על פלג גופו העליון. היא חייכה אליו שוב והחליקה אותו לאט לאט חזרה לתנור החם והלח. ריח של בשר צלוי, הבשר שלו, השתלט עליו.

 

הוא עוד היה בהכרה חלקית כשהטלפון צלצל.

 

"כן אליס, נו מצאת אותו?... אויש מסכנה... אני בטוחה שהכל יהיה בסדר. אצלי גם לא משהו... ארוחת הערב שתכננתי להיום התבטלה..." אמרה אורנה כשהיא מביטה בעורו שקיבל גוון חום זהבהב "הצלי כבר בתוך התנור ויהיה מוכן בעוד כשעה... אבוא אלייך מאוחר יותר ואביא לך מעט מהבשר הצלוי... כן, גם אני מקווה שהוא יחזור עד אז ונוכל לשבת לאכול כולנו יחד... נשיקות... אין בעד מה אליס."

 

אורנה הוציאה את הצלי המבושל מהתנור והניחה אותו על מגש. היא לקחה אותו במהירות לחדר הסעודה והניחה אותו על השולחן. בזמן שהוא התקרר מעט, היא הוציאה כמה ירקות מבושלים ממגש הצלייה ורוטב בשר חום סמיך שהוכן מראש. היא הביאה אותם אל השולחן והתיישבה לאכול.

 

היא הייתה מורעבת. אורנה חתכה את השוק והניחה אותה בשלמותה על המגש שלה. היא טרפה אותה לחלוטין. אורנה אכלה במשך יותר משעה, עם לגימות של יין מדי פעם כדי להחליק את הבשר. מסתכלת על מעשה ידיה, היא נאנחה. רק עצמות נשארו על הצלחת. זה תמיד חזר על עצמו. שום דבר לא נשאר.

 

בטנה הייתה מלאה עד להתפקע בזמן שדחפה את הכיסא מהשולחן. היא לקחה סיגריה מהחפיסה שלה והציתה אותה. מעשנת באדישות, היא ליטפה את הבטן המלאה שלה.

 

"ידעתי שתהיה ארוחה טעימה, רועי. אתה תמיד רצית להיות בתוכי ועכשיו אתה בתוכי." חייכה.

 

אליס פתחה את הדלת.

 

"היי אורנה" אמרה מאוכזבת משהו בחושבה שזהו בנה רועי.

 

"היי אליס" ענתה אורנה בחיוך כשהיא מחזיקה בשתי ידיה מגש בצורת אליפסה מכוסה בנייר כסף. "נו? רועי חזר?" שאלה וניסתה לאמץ פרצוף מופתע מתשובתה השלילית של אליס.

 

"אממ איזה ריח נהדר של צלי" אמרה אליס בחיוך מנסה להסתיר את דאגתה לבנה.

 

"כן. זה בשבילך." אמרה אורנה בעודה מסירה את נייר הכסף וחושפת נתחי בשר צלויים ועסיסיים.

 

"אוי זה ממש נימוח בפה" התמוגגה אליס כשהיא נוגסת בבשר הרך והטעים "והטעם אוי הטעם כל כך מוכר ולא מוכר" אמרה בתאווה.

 

"אני בוחרת את הבשר בעצמי" ציינה אורנה בחיוך.

 

"תודה לך על שאת חברה כל כך טובה." אמרה אורנה ונגסה בנתח נוסף. "אשמור כמה מנתחי הצלי לרועי כשיחזור." אמרה ודאגתה חזרה אליה.

 

'אם יחזור' הפטירה אורנה בליבה!

 

~~~ סוף ~~~

Ashbury - צמרמורת!

מצוין.
לפני 6 שנים
Justagirl​(נשלטת){משויכת} - קראתי שוב פולו,
כתוב מדהים אבל אתה חתיכת סוטה ;)))!
לפני 5 שנים
Danielle​(אחר) - מפתיע ואפילו לטובה
אהבתי להיזכר שאני צמחוני...
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י