אז אחרי ארוחה כייפית בחוות התבלינים בגלבוע (מומלץץץץץ)
נכנסנו לאוטו
ונסענו
שיחה קלילה
נגיעות אגביות
וכשהגענו אל ביתי
עצרת.
עמדתי לרדת
ואז....
ביקשת שאמלא את הבקבוק שלך במים הזהובים שלי.
הסברת שיש לך נסיעה ארוכה למרכז וסביר להניח שתהיה צמא.
הבטתי בך.
לכאורה אדישה.
ולא....אני לא חושבת שזאת שליטה מלמטה....והאמת הפשוטה היא, שממש לא מעניין אותי כמו מה זה נראה/מצטייר....
מתה על זה שמלמדים אותי רעיונות חדשים.
הלב והגוף געשו.
רעשו.
נרטבו.
על זה עוד לא חשבתי
ואלוהים עדי כמה אני אוהבת יצירתיות שמעורבת בייצריות.
בהתחלה היססתי.
ביקשת שוב.
לקחתי את הבקבוק.
נכנסתי לשירותים
ויצאתי מסופקת.
"בבקשה" הגשתי לך.
"סע בזהירות"