שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

DETOXIFICATION

לפני 11 שנים. 22 בפברואר 2013 בשעה 9:51

היה מתאים לי לכתוב איזה  פוסט מתחכם על פורים ומסכות שאנו שמים ביום יום שלנו ודווקא פורים 

הזדמנות נהדרת להוריד את כל המסכות שלנו ולהיות אנחנו באמת ויתר ססמאות ריקות מתוכן. 

אבל דווקא עכשיו בא לי להגיד שאולי זה לא כזה רע ונורא מסכות .... 

הן שומרות עלינו , הן נותנות לנו הזדמנות לבחור מי נרצה להיות , וכל  פעם להיות מישהו אחר משהו אחר 

וזה בסדר כי כל פעם אנחנו אחרים כל מסכה שאנו עוטים היא מעין כותרת למצב רוח שלנו היום . 

מסכות הן דבר נהדר , אך כמו כל דבר נהדר אל לנו להגזים עם המסכות 

כי חלילה נפסיק להבחין בין המסכה לפרצוף האמיתי .... 

 

שיהיה פורים שמח אנשים :))

לפני 11 שנים. 19 בפברואר 2013 בשעה 20:11

אוף כל השיחות בנות הן אותו דבר. 

כמה משפטי מפתח נאמרים בתחילת השיחה . 

ואז מתחילים לדון באותם המשפטים באלפי ווריאציות שונות . 

 

בנות תפסיקו לאכול את הראש !!!

לפני 11 שנים. 15 בפברואר 2013 בשעה 7:03

בלי לשים לב , חזרתי לכתוב כאן ביומולדת שנה שלי  כאן . 

וואו לא להאמין שעברה רק שנה , מאותו לילה בלתי נגמר 

שעם לב מלא רוח הרפתקאה ו40  מעלות חום פתחתי את הכרסיט שלי בכלוב . 

אווו אלה היו ימים  תמימים, הימים שלפני ... לאט  לאט גיליתי עוד ועוד הבטים של המקום הזה . 

זה התחיל מקריאת פרופילים , היו לילות שלמים בהם רק קראתי פרופילים של אנשים , 

זה ריתק אותי , הדהים אותי לגלות את כל הסטיות שלכם , את כל הגחמות והרצונות הכי כמוסים שלכם.

פתחתי את הכרטי שלי בלילה של שעמום ו40 מעלות חום , סתם כדי להעביר את הזמן , אולי סתם לבהות בעוד קצת פורנו , אבל עם הזמן המקום הזה הפך לבית . וכמו רוב סיפוריי אהבה גם כאן הכל התחיל כרגיל , 

בהתחלה גמעתי בעיינים צמאות כל פיסה מהדבר הנפלא הזה , בהתחלה הייתה תקופת גישושים , 

הסתכלתי על לוחות ההכריות שכאן, כבר כאן גיליתי על עצמי מלא ;) 

לא יכולתי להפסיק , זה פשוט שבה אותי , כמו תאונת דרכים נוראית , אי אפשר להסתכל על זה , אבל אי אפשר גם להסיט את המבט . 

אחרי שלב ההכרות שחשבתי שהבנתי את המשחק ( הוו ימי התום...) והתחלתי לשחק התמכרתי מיידית . 

זה היה חזק ממני , כל האנשים , כל התשומת לב , כל המשפטים הבנאליים שאומרים בעצם שום דבר . 

הייתי שיכורה , שיכורה ולא מיין . 

שיכורה מכח , תשומת לב , הערצה עיוורת וכל יתר החברים שכל אישה כה כמהה להם. 

***רגע לפני שתצקצקנה בלשונן  כל נשות הכלוב על המשפט הזה , בואו נרגע ונודה באמת

"I'm human and I need to be loved  "

לא רק מתוך היותי אישה נפלתי למלכודת הדבש הזו . 

כל אחד היה נופל ... 

ואז כמו כל יחסים , נכנסנו לשיגרה . 

הוא היה לי למובן מאליו , אני הייתי  עוד ילדה שרצתה להאמין לשקריו. 

כעבור זמן כבר הייתי בת בית כאן, ובבית כמו בבית שנוח לך וחמים ונעים לך למה לך לצאת ?! 

ואז זה כבר סוג של תלות , ההיי הזה של הודעה אדומה . 

ההתרגשות של משהו בלתי נודע , או סתם עוד נודניק מרגיז שלא מבין לא. 

הרי אין חדש תחת השמש , ואני בכלל לא קשורה לכאן , חחח כמו קומדיה הוליוודית מטופשת . 

הייתי נערה אבודה ומחפשת , ראיתי כי טוב , אחרי שגיליתי את האמת הדי עצובה של המקום הזה 

חשבתי שאני רק אנצל אותו קצת , רק דרך נוחה לקבל כ״כ הרבה דברים במקום אחד . 

שזה נגמר , חשבתי שמיציתי , יצאתי בהצהרות גדולות . 

צעקתי שאני כבר ילדה גדולה ולא צריכה אף אחד !!! 

זה נכון בהרבה מובנים והיום אחרי קצת יותר משנה מיום שהכרנו 

אני חוזרת הביתה , לא כבת נזופה  אחרי המרד נעורים , אני חוזרת ממקום אחר . 

חוזרת כי ... חוזרת מ... חוזרת בשביל...

לפני 11 שנים. 13 בפברואר 2013 בשעה 20:47

כעבור קצת יותר מחודש, מפסגת החופש בקצהו של העולם שבתי לכלוב. 

 

מדהים , אני מגלה את במקום הזה כל פעם מחדש . 

כל פעם מזווית אחרת , כל פעם מתוך צורך אחר. 

כל פעם הוא

מספק את הסחורה , נותן מענה  בדיוק למה שהייתי צריכה. 

כל פעם פנטזיה אחרת רקמה כאן עור וגידים עם הבטחה למחר טוב יותר . 

כל פעם ההתפקחות אחרת , כואבת יותר , בונה יותר , חדה יותר.

פעם אחר פעם המקום הזה נתן לי בדיוק את שחיפשה נפשי , 

גם אם לא תמיד , ידעתי שזהו הדבר אשר חיפשה נפשי . 

 

זהו ניסיוני המי יודע כמה להיות ישרה וישירה , לפחות עם עצמי . 

 

לפני 11 שנים. 18 בדצמבר 2012 בשעה 22:32

מחר, אני אהיה כה רחוקה 
אל תחפשו אותי 
מי שידע למחול - 
ימחל לי על אהבתי, 
הזמן ישקיט הכל 
אני הולכת לדרכי. 
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם - 
מן המדבר. 
והוא יבין - אני חייתי ביניכם 
כמו צמח בר. 

אני רוצה לפקוח את עיני 
לצמוח לאיטי. 
הרביתי לחלום 
החלומות טרפו אותי, 
רציתי לנחם - 
אבל מרדה בי תשוקתי. 
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה 
בזרועותי. 
אני יודעת שהדליקה אש זרה 
את לילותי. 

היו, היו ערבי געגועים 
היו ימים טרופים. 
היה כאב חבוי 
ורגעים מכושפים. 
אני אזכור מבט 
מגע ידיים בכתפי. 
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם 
לסוד נסתר. 
היו שלום, אני חייתי ביניכם 
כמו צמח בר.

לפני 11 שנים. 26 בנובמבר 2012 בשעה 14:04

שנה עברה , ליבי עדיין איתך , עדיין שם . 

בבוקר הנוראי ההוא , או למען האמת  והאגואיזם בלילה ההוא ,  הלילה שלפני ,

 

רק אני הייתי שם , רק אני הרגשתי את מה שלא יכולת לספר. 

את מה שלא ידעת שאתה מרגיש , או יותר נכון הפחד הזה שאתה לא מרגיש כלום 

אני לא אשכח את הגוף הנוקשה , הנשימה הנעדרת , כאילו האוויר מסרב להכנס פנימה . 

את השקט ההוא ...

היו לך הרבה גוונים של שקט , אך שקט כמו אז , איש מאיתנו לא הכיר ... 

שבעה עברה , שנה עברה , חיים שלמים עברו מאז .

אבל השקט שלך עדיין מהדהד לי בראש. 

 

לפני 11 שנים. 15 בנובמבר 2012 בשעה 6:56

עוד לא סגרה עם עצמה

בת כמה היא היום

ועוד מעט יומולדת.

 

אז אולי היא שוב תברח 

או פשוט תסמוך על הזמן 

שיקח אחריות 

ויחליט בשבילה  על הכל , 

אלוהים גדול ....

לפני 11 שנים. 14 בנובמבר 2012 בשעה 16:36

כל החושים מתחדדים, הגוף נדרך , הלב דופק . 

כל היצרים מתפרצים, הגוף רעב, הלב כואב. 

רק איתך אני ככה ,  עם כולם אני אחרת , 

איתם אני, אני. או לפחות האני שרציתי להיות . 

איתך אני , אני ההיא . או לפחות ההיא שפחדה לא להיות . 

 

 

לך אהובתי, 

תמיד אוהב אותך .

לפני 11 שנים. 11 בנובמבר 2012 בשעה 19:00

טיימינג זה הכל בחיים :) 

לפני 11 שנים. 10 בנובמבר 2012 בשעה 14:06

nothing's changed ,

I still love you, only slightly,

only sligthly less than i used to ,

...my love