לפנק-לפנק-לפנק...

אינך כאן,

כנראה שנמצאת אי שם,

כבר זמן רב מידי,

את נטולת שם,

נטולת פנים,

המצב...על הפנים.

ושוב קם ליום חם,

ואולי ניפגש יחדיו, אי שם.

במחשבות את כל הזמן נמצאת,

המחשבות אינן מרפות,

אולי היום זה היום,

בו את תצוצי,

ובמבט אחד,

תורידי אותי על ברכיי.

הערב ירד,

ואני גם הייתי יורד,

יורד עבורך,

יורד למענך,

מצפה לשמשך,

להיות עזר כנגדך,

אבל את...אינך

ציווי שכזה,

תמיד עושה לי את זה,

עבור הגבירה זה סימן לשליטה,

עבורי סימן לסגידה לה.

איזה קטע שיש נשים כה מעטות שאוהבות זאת.

חם כל-כך,

כל כך הרבה מתיבשים,

גם אני,

יבש כבר,

רואה אותך מולי,

נניח, רק נניח,

מורידה אותי על 4 (נו בסדר, זה על 6),

שולחת אותי ללגום מים מקערית שהנחת עבורי,

דיי, החום הזה משפיע עלי,

אני ממש הוזה 

זהו, החלו הימים החמים,

חום יולי-אוגוסט,

ימים בהם הייתי מת להרוות צמאוני,

באמצעות ליקוק זיעתך,

לסגוד לגופך.

מחשבות מעוררות,

אך, הן אינן מיושמות,

אינן ישימות.

לכתוב אותה,

את התחושה המעצימה,

כאשר אני נתון למרותה.

חייב, אבל חייב,

להעריך אותה,

להעריץ אותה,

רק אז,

יכול להיות באמת שייך לה. 

לא ו דווקא בצורה הפיזית,

יותר בצורה המנטלית,

זה קשר אמיתי,

זה קשר עצמתי,

כך,

את, הגבירה, תמיד איתי...

רואה אותה במכון,

גוף יפה,

ואז היא מתחילה לעשות את תרגיליה,

לחיזוק ירכיה, האגן,

עומדת בפיסוק רחב,

מבליטה אחור את ישבנה המדהים,

כורעת ומתרוממת,

כורעת ומתרוממת,

ואני כבר מדמיין,

לראות את ישבנה מעלי,

"שיפתח עלי...שיפתח"...

שאני חופשי...איני מאושר